"ועל הנפשות אשר היו שם" (י"ט, י"ח)
'פעילעס', או בהיגוי עברי: 'פעילות', זהו המפעל הגדול ביותר שהפעיל הגה"צ רבי ירחמיאל קראם זצ"ל בעשר אצבעותיו. 'פעילעס' היה שם דבר אצל ר' ירחמיאל, והוא השתלב היטב בכל משפט והקשר. כמו לדוגמא: 'איפה עשית פעילעס היום?' או, 'סידור ילדים במוסדות תורניים, זוהי הפעילעס הגדולה ביותר'. 'גם ישיבת בין הזמנים זו פעילעס עצומה'…
הפעילעס הייתה בנפשו, בדי.אן.איי שלו. 'פעילעס' הייתה אצלו שם קוד למצווה נעלה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
כך בערך זה היה מתרחש.
דפיקה בודדה על הדלת, פתיחת הדלת באופן עצמאי —
'שלוווום, איפה ניסים?'
פני נער מציצים לפתע: 'מי?'
'ניסים! רגע, ואיך קוראים לך?'
'שלומי'.
'איפה אתה לומד? רגע! לך תלבש קודם כל חולצה!'…
'אני לומד בתיכון עירוני ב".
'מה אתה עושה שם?! מחר אני אבוא לקחת אותך לישיבה בבני ברק!… ואיפה ניסים?'…
כך, פחות או יותר, הייתה נשמעת הפגישה הראשונה של ר' ירחמיאל באלפי בתים באשדוד, ובכל אזור הדרום. בלי גינונים, ללא נימוסים, לדפוק בדלת ולהיכנס, להחליט ולקבוע. הוא היה מאבד בין רגע את הביישנות, והופך ל'איש מכירות' הטוב ביותר בעולם. לא פעם גירשו אותו בבושת פנים, אבל הוא לא נרתע, ומיד היה עובר לדלת הבאה.
"כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין" (ברכות ו:). סייעתא דשמיא מיוחדת ליוותה אותו בכל צעד ושעל.
בני עדות המזרח ידועים בכבוד הרב שהם רוכשים לרבנים בכלל, וללומדי התורה בפרט, אבל את ר' ירחמיאל הם פשוט אהבו, הוא כבש את ליבם, הם ראו בו את פסגת חייהם, ואת שלימות האדם. רב שמתעניין בחייהם הפרטיים, מנסה לעזור בכל דבר ועניין, עד שגם מבחינה פיננסית הוא היה להם לעזר ולאחיסמך. אין פלא כי סרו למשמעתו, וכל אשר אמר להם קבלו כמעט ללא עוררין.
לא בכדי סיפרה הגברת ועקנין, כי אמה המתגוררת באשדוד הייתה נוהגת לברך אותה לא פעם: "הלואי ויהיה לך בן כמו הרב ירחמיאל"…
הרב ירחמיאל היה הולך מבית לבית, ואוגר בעבודת נמלים ילד נוסף למתיבתא, ועוד ילדה למוסד תורני. הוא היה פעיל שטח במלוא מובן המילה, הרבה לפני שקמו ארגונים מפלגתיים ובלתי מפלגתיים.
ר' ירחמיאל חפר והפך כל אבן על אבן באשדוד וסביבותיה, לא היה מקום אשר נפקד ממנו. בעבודה סיזיפית ומקצועית שלא הייתה מביישת שום שירות ביון חשאי, הוא הצליח להכיר לעומק כל בלוק, הוא ידע מי גר ב 1946/4, ומי גרה ב 1976/6, האם אלו כהן מחנות הדגים או שמא כהן מהנמל.
כשהיה רואה ילדים משחקים במגרש כדורגל היה פונה אליהם:
"בוא הנה, איך קוראים לך?", "בן כמה אתה?", "איפה אתה לומד?"
או, "כמה זה חמש כפול חמש?"
"שלושים"…
"פששש אתה ממש גאון… איפה אתה גר? בערב אני אבוא לדבר עם אמא שלך!"…
איש אחד – מפעל שלם. הוא היוזם, המבצע, המארגן, המוציא לפועל, המעביד והעובד גם יחד. זה האיש וזהו שיחו וסיגו, עשיה מופלאה ובלתי פוסקת בתחום רישום ילדי ישראל למוסדות תורניים, קירוב רחוקים, הפצת תורה והרבצתה ללא הרף. לא לחינם אמרו, כי כשר' ירחמיאל נמצא בחוץ לארץ, צריכים עשרה אנשים למלא את מקומו.
ילדים רבים שבאו עם הוריהם באופן עצמאי להירשם לבית ספר חרדי אמרו דבר אחד: "הרב ירחמיאל שלח אותנו", ומעבר לזה כבר לא היה צריך לומר או לעשות דבר. ראשי המוסדות ידעו את הצופן ואת פירושו, והילד או הילדה התקבלו במקום בהצלחה רבה.
ר' ירחמיאל היה מוציא יקר מזולל כפשוטו, ילדים רבים מספור שהיו אמורים בלעדיו ללכת לבתי ספר ממלכתיים – דתיים, הלכו בסופו של יום לבתי ספר תורניים, ולאחר שנים הקימו משפחות לתפארת בית ישראל.
בפעם הראשונה שר' ירחמיאל נסע לאסוף כספים למפעליו הרבים במדינת מקסיקו, הוא נשא שם דברים בפני אנשי חינוך רבים, מנהלי בתי ספר ומורים רבים, שבאו לשמוע מניסיונו העתיר בתחום חינוך ילדי ישראל, כמובן שהוא סיפר אף על מפעליו בתחום רישום הילדים.
לפתע קם ממקומו אחד ממנהלי בתי הספר, וללא הודעה מוקדמת הכריז: "דעו לכם רבותי, כי כל מה שנאמר כאן הוא אמת לאמיתה! ואף יש לי על כך עדות חיה. רעייתי באה ממשפחה אשדודית, ורק בזכות הרב קראם היא עברה ללמוד במוסדות חרדיים, עד אשר בנתה בית נאמן בישראל"…
כך צמח רבה של יבנאל
היה זה באחד מימות הקיץ באשדוד. ר' ירחמיאל הלך לו לדרכו, נתון בשרעפיו, ולפתע ניתז עליו שפריץ של מים. בזווית עינו הוא הבחין בילד הבורח ועולה לבניין הסמוך אליו.
ר' ירחמיאל לא איבד את עשתונותיו, והחל דולק אחר הילד. הילד, קונדס ככל הילדים, החל לברוח ביתר שאת, הוא נמצא כבר בקומה השנייה, ור' ירחמיאל עולה אחריו במרוצה, ומנסה בכל כוחו שלא לאבד קשר עין עם הילד. הילד, בורח ועולה עוד קומה, עד שהגיע לקומה הרביעית, שם נכנס במהירות לביתו וטרק את הדלת אחריו. לא איש כר' ירחמיאל יוותר לו לילד. עולה הוא קומה ועוד קומה, עד שהגיע אל הבית שלתוכו נכנס הילד.
"גברת", פתח ר' ירחמיאל את הדלת באופן עצמאי, "איך קוראים לילד?"
"אוי לא, מה הוא כבר עולל?", ספקה האם כף אל כף, "הוא כזה בנדיט, זה לא היה בכוונה"…
אך ר' ירחמיאל לא מוותר. "גברת, איפה הוא לומד? אולי ניקח אותו לבית ספר תורני, חבל עליו, בבית הוא יכול להתקלקל"…
לימים, אותו הילד עלה ונתעלה ונעשה לרבו של אחד מהישובים בצפון.
כך היה ר' ירחמיאל אוסף ומקבץ, רושם ומטפל, שולח בנים למתיבתות ובנות לבתי הספר התורניים. רבים הם הסיפורים מספור, אם זו משפחת עמר, או אביטן, אולי סבח, או מור יוסף, בוסקילה, בוקובזה, עזריאל, דהן, בן סימון, פרץ ועוד רבים ונכבדים מאלה.
כך הצליח להעביר מאות ואלפי ילדים ללימודים תורניים, וזאת הייתה רק ההתחלה, עת הוא עוד היה צעיר וחסר ניסיון.
ר' ירחמיאל היה ממוקד בעשיה המוטלת עליו, לקרב נפש נוספת של יהודי אל לימוד התורה ולשמירת המצוות. אולם ברגע בו התלמיד שובץ כבר בתלמוד תורה או בישיבה מתאימה, והפעילות מיצתה את עצמה, הוא המשיך הלאה, מפנה את לבו ואת מוחו לנערים הבאים, לתלמידים ותלמידות אחרים שצריך לדאוג להם ולהכניסם למסגרת מתאימה.
וכששכב ר' ירחמיאל בשנתו האחרונה, טלפן רבו של הישוב בצפון, הוא הילד שהתיז מים… ואמר: "אני צמחתי בזכותו, את כל חיי הרוחניים אני חב לו. הוצאתי לאור עולם כחמישים ספרים(!), וכל זה בזכותו"…
(מתוך הספר 'ירחמיאל' – קווים לדמותו של גדול מזכי הרבים)