אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד (לט, י)
שמעתי סיפור מדהים בשם הרב וקסמן שליט"א, ראש ישיבת מאור יצחק, וכך הוא סיפר:
באחת השנים, בצעירותי, כשלמדתי בחיידר, המלמד היה יהודי הונגרי, ניצול שואה, שעבר את התופת הגרמנית בשנת תש"ד. אנחנו היינו קבוצה של ילדים מאוד שובבים, וכשעברנו את הקו האדום היינו רואים שהוא ממלמל מילים מוזרות… זה היה נשמע כמו קללות בהונגרית… זה חזר על עצמו כל אימת שהיינו משתוללים.
בסוף השנה, כשבאנו להיפרד ממנו ולהגיד לו תודה רבה, אחד התלמידים אזר אומץ ושאל אותו: "מה הם הדברים האלה בהונגרית שהרב היה ממלמל לעצמו בשעה שהשתוללנו?"
נענה המלמד ואמר: "לא היו אלו מילים בהונגרית. אמרתי את שמות אבני החושן, כפי שמתרגם אותם האונקלוס: 'סמקן ירקן וברקן, אזמרגדין שבזיז וסבהלום, קנכירי טרקיא ועין עגלא, כרום ימא ובורלא ופנתירי'. אמרתי לעצמי: אמנם אתם מאד מרגיזים אותי, מכעיסים אותי, אבל כל ילד הוא יהלום! גם אם ילד משתולל סוף סוף הוא אבן מאבני החושן! הילד הזה הוא אודם, השני פטדה והשלישי ברקת. נכון, עכשיו הוא משתולל, אבל בהמשך החיים הוא ינווט את עצמו, ואת כל האנרגיות שלו הוא ינצל לדברים טובים. ההתנהגות שלו היא חיצונית בלבד, אבל בפנימיות שלו הוא יהלום נוצץ. בצורה הזאת הצלחתי להרגיע את עצמי".
(רבי יעקב שיש שליט"א – נאה דורש)