סיפר הרה"צ מוהר"ר בן ציון יהודה לייב טווערסקי זצ"ל מעשה ששמע מפי בעל העובדא עצמו. הוא היה אחד מהרבנים החשובים ברוסיא והיו לו תפלין שנכתבו ע"י הרה"ק בעל 'אור פני משה' מפשעווארסק זי"ע, ובעת בדיקתם מצא הסופר אות אחת שנראית כאילו שנפסקה, וביקשו הרב שיוסיף עלי' דיו לתקנה כדי שלא תפסל לגמרי, אך הסופר מיאן להעביר בקולמוסו על גבי כתב הרה"ק מפשעווארסק. פנה הרב אל סופר אחר, אך גם הלה מיאן.
הרב בראותו שהסופרים נמנעים מלגעת בכת"י הרה"ק מפשעווארסק, פנה לסופר אחר מבלי לגלות לו מי כתבם. כשטבל הסופר קולמסו בדיו והושיט ידו לתקנה, נפל לפתע על הפרשה ספר אחד מארון הספרים שעמד סמוך לשלחן. העומדים סביב נבהלו, אך כשהרימו את הספר נכחו לראות שסר כל האבק מן הפרשה ונתגלה שלא הי' הפסק כלל. ומה גדול תמהונם, שכשביקשו להחזיר הספר למקומו – ראו שלא הי' זה ספר אחר מאשר הספה"ק אור פני משה להרה"ק מוהר"מ מפשעווארסק זי"ע. (ילקוט צורת האותיות)
*
בתקופת הרה"ק ה"אהבת שלום" מקאסוב זצ"ל, התגורר יהודי בכפר סמוך לקאסוב שהיו לו תפילין דרש"י אשר נכתבו על ידי הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זצ"ל. הרה"ק מקאסוב נכסף לבו אליהם ובקש לקנותם בעד הון רב, ואף זוג תפילין שלו, שהיו גם כן חשובים ויקרים, אבה לתת תמורתם, אבל בעל התפילין סרב להסכים לעשות את העסק.
באחד הימים ארע שטפון בסביבה ושטף את כל ביתו של אותו יהודי, על כל חפציו, וכמובן שביניהם גם התפילין. הלה נשאר בעירום ובחוסר כל, עד כי נאלץ לחזר על הפתחים, ובאחד הימים הגיע לקאסוב. כאשר שאלו הרה"ק האם בעטיו של מצבו הנוכחי מוכן הוא כבר למכור לו את התפילין, סיפר היהודי על אסונו המר, בהוסיפו, כי הוא מצטער מאד על שנותר בלי תפילין ובלי ממון. אמר לו הרה"ק, כי גם כעת, כשהתפילין אינם, מסכים הוא 'לקנותם' בסך עשרה זהובים (סכום עצום), וההוא שמח לעשות את העסק, שהרי לא היה לו מה להפסיד.
ימים לא רבים חלפו מאז, ובאחד הימים נכנס גוי לחצר הרבי, ובקש רשות לדבר עם הראבין עצמו, כי יש לו דבר חשוב עבורו. בהכנסו, הוציא הנכרי מאמתחתו תפילין של יד, וסיפר, שמצא את זה ביער ומבין כי זה דבר קדוש, על כן הביאהו לראבין. על אתר נפתח ה"של יד" כדי לראות מה מצב הפרשיות, ומה מאד גדלה שמחתו של הרה"ק, בהכירו כי פרשיות התפילין הן מכתב ידו של הרה"ק ר' משה מפשעווארסק.
הרה"ק הורה לתת לגוי חמשה זהובים ואמר, כי צריך להיות עוד חפץ כזה, והוא מוכן להוסיף לו חמשה זהובים, שישכור אנשים אשר יעזרו לו בחיפושיו. ואכן, כעבור ימים מספר הביא הנכרי את ה"של ראש". רק במקום אחד היתה מקומטת התיתורא, מחמת שהיתה שרויה זמן רב במים, אולם הפרשיות נשארו יפות כבראשונה.
את התפילין האלו הניח הרה"ק עד סוף ימי חייו, כמו כן כל אדמור"י בית קאסוב-ויזניץ. כאשר ר' אלימלך אדלר הי"ד – סופרו של הרה"ק ה"אהבת ישראל" זצ"ל – היה בודקן מדי שנה בשנה בחודש אלול, היו באים אנשים רבים להתענג ולהנות מנועם זיוָן של הפרשיות. גם כ"ק אדמו"ר ה"אמרי חיים" זי"ע הניחן עד שנת תש"ד, אך לדאבוננו הלכו לאיבוד בעת השואה. (כתר מלכות, עמ' קמח)
(גיליון 'שבת בשבתו' שע"י קהל מחזיקי הדת אנטוורפן)
