שאלה: לשמחה משפחתית הזמנו שתי נערות שמתמחות בעריכת "בר", כדי לערוך יפה את העוגות שהכנו לכבוד השמחה, ואמרנו להם שיוכלו לטעום רק מעט מהעוגות בשעת העריכה, אבל בעיקר שיאכלו בזמן השמחה. והעיר אחד מבני הבית שיש חיוב מן התורה להניח לפועל לאכול בשעות מלאכה ממה שעוסק בו, וא"כ אסור להגביל אותם בכמות האכילה. האם הצדק עמו?
תשובה: יש מצוה מן התורה לתת לפועל לאכול ממה שהוא עוסק – כשזה בתלוש, עד גמר מלאכה, אבל אחר גמר מלאכה אין חיוב לתת לפועל. ומבואר בגמ' במ' פט' ובחו"מ סי' של"ז ש'גמר מלאכה' זה לישה המחייבת בהפרשת חלה.
ולפי"ז יש לדון בעוגות שכבר אחרי לישה ואפיה, אלא שלא נתחייבו בחלה כיון שהם פחות משיעור חלה ויכולות להצטרף ע"י צרוף סל – האם זה נחשב לפני גמר מלאכה וחייבים לתת לפועל, או שכבר נגמרה מלאכתם, ומה שחסר שיעור לחיוב הפרשת חלה זה ענין צדדי.
והעירני ידידי הר"ר יעקב יצחק ברמן שליט"א שנחלקו בזה רבנן בתראי, שהחזון יחזקאל בתוספתא ב"מ פ"ח נקט שזה נחשב קודם גמר מלאכה וחייב לתת לפועל לאכול, והגרש"ז אויערבאך זצ"ל במנחת שלמה (סי' ס"ח אות ה') נחלק עליו וסובר שנחשב אחר גמר מלאכה.
ולמעשה אם לא התנה מראש שלא יאכלו יש לחוש לאיסור תורה וחייב לתת להם לאכול, אבל יכול להתנות מראש שלא יאכלו כמבואר בסי' של"ז.
חיוב לתת לעובד לאכול ממה שהוא עוסק בו
שלום רב,
לעניות דעתי החיוב הוא לתת לעובד לאכול ממה שהוא עובד בו, ז"א, כשהוא לש בצק, מותר לו לאכול מהמאפה שהוא מכין.
בסיפור כאן, העובדות רק עורכות את העוגות ולא מייצרות אותן, לכן לא חייבים לת להן לאכול מהן.