"וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת" (לה, לא)
רב אהרן-ליב הכירו היטב. קיבלו בסבר פנים יפות.
היהודי סיפר כי מעונין להקים 'תלמוד תורה' חדש בעירו. לשאלת הרב מדוע מעוניין להקים משהו חדש, מה רע בתלמוד תורה שיש כעת?
הוא ענה: גילתי, כי מלבד ההקמה של חיידר טוב משופר ומחודש, שזו מעלה טובה בפני עצמה, עושים מזה גם פרנסה, ואני רוצה להתפרנס.
אמר לו רב אהרן-ליב: "אם כך, תפתח ואי"ה תצליח, אבל בתנאי אחד, שתיקח לצדך 'מנהל חינוכי' ואתה לא תתערב בחלק הרוחני, אלא בהקמה ובניהול השוטף.
השואל העז לתמוה, מדוע? (מדוע דווקא לי מרן אומר לקחת 'מנהל רוחני' לצידי ולא לאחרים שפותחים) רב אהרן-ליב שהעריכו השיב:
השבוע, היו אצלי כעשרה אנשים המעוניינים לפתוח מוסדות שונים, ושאלתי כל אחד את השאלה ששאלתיך, והם הציגו סיבות רוחניות שונות – שהמוסד הקיים פחות מחנך, או שיש צורך במוסד ברמה רוחנית גדולה יותר וכדו', והאמן לי שאצל כולם הסיבה האמיתי היא כסיבתך, ואולי לא ענין של כסף אלא ענייני כבוד, אלא שמשקרים (את עצמם) ועם שקר אי אפשר לפעול ולהצליח – גם אם אני יאמר לו לצרף מפקח רוחני, כי אדם הפותח מוסד כאילו לשם שמים כיצד יסכים שאחר יפקח על הענין החינוכי הרי הוא המחנך הגדול (ודואג לרוחניות של הכלל והפרט) אבל אחד כמותך שברור לך כוונותיך, אתה תסכים שמישהו יפקח אתך ויעמוד כמפקח רוחני, וכך תנחל הצלחה.
עסקנות ומפתחות הרכב
הוא היה מחשובי עסקני המוסדות בדרום ובצפון, והתייגע במשך כמה שנים. וכעת, נכנס לחדרם של כמה מגדולי ישראל בטענה רבתי כי איננו יכול יותר לנהל את המוסדות.
"אני לא יכול ולא מסוגל יותר וכשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אקבל על הפרישה!" – אמר להם. הם שמעו וכאבו יחד אתו ונתנו לו עצות כיצד לצאת מהסבך, אבל כבר היה קשה לעודדו הוא היה כבר שבור ומותש.
בסוף היום נכנס גם לרב אהרן-ליב שהכירו והעריכו מאד. הוא דיבר בכאב ותוך כדי, זרק את המפתחות על השלחן בצער אמיתי: "שהרב יקח אותם וימסרם לאיש אחר המסוגל לכך, לי כבר אין כוחות".
הביט רב אהרן-לייב על צרור המפתחות ושאל: האם מפתחות הרכב שלך גם הם בצרור שעל השולחן?…
יהודי חשוב נכנס וסיפר על רצונו לזעזע את אמות הסיפים בתחום ציבורי מסוים.
רב אהרן-ליב שמע את התכוניות והגיב: יכול להיות שתצליח ותהיה לך השפעה, אך תדע לך עוד כלל נכבד (מה ששמעתי בשם רבי חיים בריסקר):
כי ישנם שני אנשים הטוענים בכוח שלהם: הרב והשוטר, הרב חושב שיש לו כוח, אבל במקרים רבים אין לו כוח, והשוטר להיפך, הרבה פעמים הוא חושב שאינו כלום, אבל באמת כוחו רב מחמת כוח העונש והחוק שיש בידו. ללמדך, שגם אנשים מרכזיים, יכולים לטעות בכוח שיש להם, לכאן או לכאן, גם אתה תחשוב פעמיים, וה' יעזרך.
העולם יסתדר בלעדיך
הכניסו לחדר, עסק דגול שהיה שקוע ראשו ורובו בפעילויות ציבוריות רבות, עד שהפקיר את בריאותו, כמעט ולא ישן, לא אכל מסודר, שתה מעט, עישן הרבה על מנת לפרוק את הלחץ שבו היה נתון, ורק הוסיף על עצמו לחץ ומתח.
רב אהרן-ליב התעניין בו ובפעילותו הציבורית, שאל פרטים והקשיב, ואז פנה אליו: וכי אתה חושב שכל העולם עומד עליך?!
הוא השיב בפשיטות כי לדעתו, העניינים שעוסק בהם אכן עומדים רק עליו ולא עוד אלא שממתינים רק לו – תחומים נוספים דחופים וחשובים למען הציבור.
"תאמר לי האם אחרי ה'מאה ועשרים שלך' העולם ימשיך להתקיים?"
האיש חייך.
"אם כך, זו ראיה ניצחת שהעולם לא עומד על כתפיך… ועליך לדאוג לבריאותך כדי שתוכל לעשות מה שצריך.
לא הכל נקנה בכסף
נכנסו אנשים נכבדים וביקשו שהרב יחתום על מכתב לכבודו של פלוני שתרם כסף פעילות ציבורית חשובה. רב אהרן-לייב עיין, וראה כי בברכות ובתארים עליו כתבו: 'אילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקים להודות וכו'…''בכמה כסף הוא נהיה הקב"ה?' – שאל.
מנהל הארגון ענה בשנינות: 'בהרבה כסף'. רב אהרן-ליב חייך, אבל לא חתם על המכתב.
פרסום ועסקנות
"התבקשתי לפעול בפעילות ציבורית מסויימת" – סיפר יהודי נכבד.
כשנכנסתי לקבל את ברכתו, הוא הורה לי: "מה שפחות פרסום! מה שפחות פרסום!"
כששאלתי מדוע? השיב לי:
"כשיש לך זמן לפרסם מה שאתה עושה, אין לך זמן לעשות; וכשיש לך זמן לעשות – אין לך זמן לפרסם את מה שאתה עושה"…
"אחרי המשפט שיצא מלבו, קיבלתי 'אלרגיה' לפרסום" – סיפר. ואכן אותו איש ציבור, מצליח לעשות רבות בהצנע ובשלווה, במשך עשרות שנים.
ישנן יהודים כאלו, שקיבלו אלרגיה לפרסום, בזכות שהיו בקודש פנימה.
הוכיח כל אחד לפי מה שהוא
מפי השמועה.
היה זה באחת המערכות הציבוריות המשמעותיות, רב אהרן-ליב העמיד עסקן פלוני מטעמו להתמודדות על כהונה במשרה ציבורית.
כמו תמיד, היו מי שלא ראו את זה בעין יפה. אחד מהם עלה ונכנס לרב אהרן-ליב להביע את דאגתו הכנה, כי העסקן המדובר עסוק מעל לראשו בעניינים אחרים וחשובים, כך שהכהונה החדשה המוצעת עלולה לגרום להפרעה בעיסוקיו האחרים.
הרב האזין לו ברוב קשב, ומשסיים, שאלו: "אמור לי, במה הנך עוסק כיום?" האיש שש על ההזדמנות, והחל מונה בפני הרב בפרוטרוט את שלל פעולותיו לתורה, חסד וחינך, כהנה וכהנה, כשהוא פורט את כולן בטוב טעם ודעת אחת מהנה לא נעדרה.
רב אהרן-ליב החל חוכך בדעתו, ואמר כמשיח עם עצמו, "ראה נא, אם כה רב נסיונך ומעשיך, אולי אכן נעמיד אותך לכהונה המוצעת. אני סבור שאתה מתאים לכך על הצד הטוב ביותר".
הלה כמעט בלע את לשונו. "לא חשבתי על כך, אבל אם הראש ישיבה ככה חושב, אז נעשה מאמץ בס"ד. רק אלך ואיוועץ עם בני ביתי".
רגע לפני שעזב לשם התייעצות עם בני ביתו, השיגו קולו של רב אהרן-ליב שהוכיחו כנגדו:
"ומה עם שלל הפעולות שלך, אותן מנית כעת? האם אינך חושש שהכהונה החדשה הנוספת הזו עלולה לגרום שתפגע בשאר עיסוקיך?!"…
הוא יצא מהבית, בוש ונכלם.
מי מצליח בזיכוי הרבים?
אחד מהפעילים ממזכי הרבים שח עמו, לא שמעו מה הם דיברו, אך בסיום קרא האיש מתוך התרגשות: "בדור הזה זכינו שרובם ככולם, ברוך ה', הם מזכי הרבים!"
הפטיר רב אהרן-ליב: הבעיה, שמזכה את הרבים ולא את עצמו… קודם שיזכה את עצמו ואחר כך את הרבים.
כי אפשר לעסוק ולעסוק אבל יש צורך במפתח להצלחה, ובמשפט קצר זה הניח רב אהרן-ליב לפניו מפתח להצליח בזיכוי הרבים.
סגולה להצלחה – עין טובה!
ראש מוסדות שיצא למעבר לים לאסיפת כספים למוסדותיו ביקש עצה להצלחה?
"עין טובה!" – שתהיה לך עין טובה בהצלחת השלוחים האחרים שעמך שם בחוץ לארץ".
(מתוך הספר 'חכימא דיהודאי')
