הנושא המרכזי בפרשה שלנו הוא כמובן חטא המרגלים. ידועה השאלה, במה בעצם חטאו המרגלים, הרי הם תיארו את מה שראו עיניהם, וידועות תשובות רבות שנאמרו על כך, אבל מקובל לומר, ובצדק שהחטא העיקרי היה שהם הוציאו את דיבת הארץ רעה, בגללם בכו ישראל בכייה של חינם, ולכן קבע הקב"ה שבלילה הזה תהיה לנו בכיה לדורות.
מהות החטא בעצם היא כפיות הטובה של עם ישראל, ובראשו המרגלים, שבמקום להודות לקב"ה על כך שהוא הוציא אותם ממצרים מבית עבדים, ועומד להכניס אותם לארץ זבת חלב ודבש, הם התלוננו שהפירות מדי גדולים, והאנשים מדי חזקים וכו' וכו'.
אבל בזוהר הקדוש מובא מהלך קצת שונה, ומבואר שהפגם הגדול של המרגלים היה הרבה יותר בסיסי. עוד לפני שנכנסים לתוכן של מה שהם אמרו, הם חטאו בעצם העובדה שהם לא מילאו את שליחותם.
המרגלים קיבלו משימה, ללכת, לבדוק ולהחזיר תשובות. בפועל, הם גיבשו דעה ובאו עם החלטות… זה לא מה שהם התבקשו לעשות, וזה היה החטא החמור שלהם,
אך לפני שנביא את דברי הזוהר הקדוש, אני רוצה לספר לכם סיפור נפלא שסיפר הגאון רבי נפתלי קופשיץ, מראשי ישיבת "בית מדרש עליון" ורב קהילת חניכי הישיבות ברוממה, את הסיפור הוא שמע מפיו של הגאון רבי ברוך שפירא, ר"מ בישיבת 'קול תורה' בירושלים, שסיפר שהוא נסע פעם באוטובוס עם הגאון רבי רפאל טוקוצ'ינסקי, שהיה אחד מגאוני הדור המופלאים.
רק כדי לסבר את האוזן מעט ולספר מי היה הגאון רבי רפאל טוקצ'ינסקי זצ"ל, אציין ששמעתי את הגאון רבי יהודה עדס שליט"א מספר שעוד בהיותו בחור בישיבה היה רבי רפאל חוזר לפנימייה מבית המדרש בשעות הקטנות של הלילה, ולפני שהלך לישן היה מבקש מחבריו שייבחנו אותו על הדפים שלמד היום, בין 50 ל-60 דף מדי יום!!! גמרא, רש"י ותוס'! הגאונות שלו היתה עצומה ונוראה.
בכל אופן, סיפר הגאון רבי ברוך שפירא, שפעם הוא נסע באוטובוס עם ר' רפאל, ובדרך הם ראו מהחלון את הרב אורי זוהר, שכבר היה אז אברך חשוב, לאחר שחזר בתשובה כ-12 שנים קודם לכן.
אמר ר' רפאל לידידו הגר"ב שפירא: "אתה רואה את האברך הזה, הרב אורי זוהר? הוא שינה לי את החיים".
הגר"ב שפירא מאוד התפלא… הרי ר' רפאל כבר היה גאון עצום עוד לפני שהרב אורי זוהר חזר בתשובה. הוא היה יהודי משכמו ומעלה, איך יכול בעל תשובה, אומנם לא כל כך טרי, להשפיע השפעה כזאת אדירה על יהודי כזה בן עלייה כמו ר' רפאל?
רבי רפאל ענה לו ויישב את תמיהתו… וכך היה המעשה.
הרב אורי זוהר היה צריך לשלוח את בנו לישיבה גדולה, הוא חיפש ישיבה שלומדים בה בקצב קצת יותר מהיר ממה שממקובל ברוב הישיבות הליטאיות. הוא קרא מכתבים של מרן הגרא"מ שך שהרבה לחזור על הטענה הזאת, שצריכים ללמוד בקצב מהיר יותר, אבל הוא לא מצא ישיבה שבאמת מיישמת את מה שאמר הרב שך.
בצר לו ניגש הרב אורי זוהר אל מרן הגרא"מ שך בכבודו ובעצמו ואמר לו: "ילמדנו רבינו. הרי אין שום ישיבה שעומדת בקצב שראש הישיבה שואף אליו. אולי באמת הגיע הזמן להקים ישיבה שכן תעמוד בקצב הזה???".
נענה הרב שך ואמר לו, נכון, הגיע הזמן!
שאל הרב אורי זוהר, נו נו… הגיע הזמן, איך עושים את זה למעשה?
והרב שך השיב לו שכדאי שידבר על כך עם רבי רפאל טוקצ'ינסקי מירושלים, הוא יוכל אולי לעזור בעניין. עם זאת, הרב שך הזהיר את הרב אורי זוהר שלא יאמר זאת משמו, אלא יפנה לרב טוקצ'ינסקי כאילו בשם עצמו.
הגיע הרב אורי זוהר לרבי רפאל טוקצ'ינסקי, ואמר לו, כבוד הרב, אולי הגיע הזמן שיקימו ישיבה שבה לומדים עיון בקצב מהיר יותר? כמו שאתם לומדים, מספיקים מסכתות וסדרים שלמים ולא עוסקים זמן שלם בשישה או שבעה דפים בודדים…
הרב טוקצ'ינסקי כמובן הסכים איתו, בוודאי שצריכים להקים ישיבה כזאת, אבל איך זה קשור אלי?
נענה הרב זוהר ואמר לו: "אני חושב שכבודו מתאים לזה יותר מכל אחד אחר. אתה הרי למדת עשרות דפים ביום עוד בהיותך בחור בישיבה, אתה למדת את כל הש"ס עם ראשונים ואחרונים, מי כמוך יכול עוד להקים כזאת ישיבה שבה ילמדו לימוד יסודי בקצב מהיר יותר?".
רבי רפאל לא הבין מה הרב זוהר רוצה ממנו: "ידידי היקר", הוא אמר לו, "אני ברוך ה' מסודר בחיים. יש לי שעות ארוכות ללמוד בלי עין הרע, אני מתפרנס בכבוד מהמשרה שלי כמגיד שיעור בישיבה, יש לי תוספת מהמשרה שלי כראש כולל אברכים, יש לי עוד כמה משרות ברוך ה', לא חסר לי שום דבר בחיים, אני יכול ללמוד בשקידה ובהנאה, למה אני צריך עכשיו פרויקט כזה על הראש שלי? ללכת ולחפש מקום, לאתר צוות, לגייס בחורים ולהתחיל לייסד ישיבה? הנח לי ואישאר במקום שבו אני נמצא היום".
נעץ בו הרב אורי זוהר מבט מלא משמעות ואמר לרב טוקצ'ינסקי: "גם אני הייתי מסודר! היה לי כסף בשפע, היה לי כבוד, אנשים העריצו אותי בארץ וברחבי העולם. הקריירה שלי רק הלכה והשתבחה ככל שעבר הזמן, לא היה חסר לי כלום! כלום!
"אבל ברגע שהבנתי שרצון ה' הוא שאני אעשה משהו אחר, קמתי ועשיתי מעשה. נטשתי מאחורי את חיי העושר והכבוד, ופניתי להיות בעל תשובה, עני ואביון, לא מחפש שום דבר, רק לעשות את רצון ה'. ואתה, שזכית להתגדל על התורה והעובדה, אתה אומר לי שאתה מסודר בחיים ולכן אתה לא רוצה להקים ישיבה ולחולל שינוי שגם אתה מסכים שהוא נצרך ואפילו חיוני בעולם התורה?!".
"הדברים הללו זעזעו אותי" סיפר רבי רפאל לגר"ב שפירא. "האם הגענו לעולם הזה כדי להיות 'מסודרים'? זאת השליחות שלנו כאן? להתמקם במקום שנוח לנו ולהישאר בו כל ימי חיינו? לא ולא! כל אחד מאיתנו קיבל שליחות, ואנחנו צריכים לבצע את השליחות שלנו.
"אחרי אותה שיחה עם הרב אורי זוהר, קמתי והתחלתי להתארגן להקמת ישיבה, ואכן הקמתי את הישיבה בירוחם בעקבות השיחה הזאת. הוא אשר אמרתי, שהרב אורי זוהר שינה לי את החיים!".
**
אבל צריכים אנו לזכור, שכל אחד ואחד מאתנו נמצא פה בעולם בשליחות. ללא יוצא מן הכלל. וזה לשונו הזהב של רבינו יונה בספרו 'שערי תשובה' (ב, כא) "ומי שחננו השם יתברך דעה, ישיב אל לבו כי השם יתברך שלחו בעולם הזה לשמור משמרתו ותורתו וחוקותיו ומצותיו. ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו. ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה. ישוב ובא ברנה ושמחת עולם על ראשו. כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים, שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו. וכן אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כב): "לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ וגו' לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ".
רבותי, בואו נעיין לרגע במה שכותב הזוהר הקדוש בפרשה זו (דף קנז) וכך מספר הזוהר הקדוש: רבי חזקיה ורבי ייסא הלכו בדרך ורבי ייסא אמר לרבי חזקיה, אני רואה עליך שאתה חושב על משהו, ספר לי מה זה. אמר רבי חזקיה, הרי שלמה המלך אומר בפסוק "כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה מִקְרֶה אֶחָד לָהֶם", והרי אנחנו יודעים ששלמה המלך, כל דבריו יש בהם רבדים עמוקים מאוד של חכמה, ולכן אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל בפסוק הזה ולהתבונן בו, כי יש בו פתח לאלו שאין להם אמונה בקב"ה. ענה רבי ייסא, אכן, כדאי להסתכל בפסוק הזה…
עודם מדברים והנה בא מולם אדם שהיה צמא, כי צעד בדרך כחום היום כשהשמש קופחת על ראשו, וביקש מהם לשתות מים שאלו אותו, מי אתה? והוא השיב להם בפשטות: אני יהודי צמא. שאלו אותו, עסקת בתורה? כי הם רצו לשאול אותו מה יש לו לומר על הפסוק שבו הם התבוננו, אבל הוא לא השיב להם תשובה ישירה, אלא רק אמר, "טוב אני אצעד אתכם כאן במעלה ההר ושם יהיה לי מים לשתות".
הוציא רבי ייסא כד שהיה עמו, ונתן לאותו אדם לא מוכר לשתות מים. אחרי שהוא שתה, הם עלו יחד אתו במעלה ההר, ומצאו שם נחל דקיק של מים ומילאו את הכלי.
אמר אותו אדם לא מוכר, נו, עכשיו אחרי ששתינו מים, בואו תגידו לי מה רציתם לשמוע, כי אני לוקח את הבן שלי לבית התלמוד שילמד תורה, וכך יצא שמדי פעם שמעתי שם מעט דברי תורה.
הם הבינו מתוך דבריו שהוא אינו תלמיד חכם ולכן אמר רבי חזקיה לאותו יהודי, נו טוב, הבן שלך לומד תורה זה יפה מאוד, אבל אנחנו צריכים ללכת… אבל האיש הזה הפציר בהם ואמר, למה? בואו תשאלו, הרי לפעמים תוכל למצוא מרגלית יקרה גם בתרמיל של העני, מי יודע, אולי בדיוק יהיה לי פשט יפה על מה שאתם רוצים לשאול???
הם שאלו אותו על הפסוק שבו עיינו והוא השיב להם פשט נפלא, הזוהר הקדוש מביא אותו באריכות, וכל המעיין ירווה נחת. עמדו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו אותו על ראשו, והודו לקב"ה שזיכה אותם לפגוש את האיש הזה, אבל הוא לא עצר כאן והוסיף ואמר להם עוד דבר תורה נפלא, חידושים נפלאים שלא שמעתם אוזן.
עכשיו הם כבר הבינו שלא מדובר כאן ביהודי שרק שמע כמה מילים כשהביא את בנו לבית התלמוד, אלא באדם משכמו ומעלה, תלמיד חכם מופלג, ולכן הציעו לו שיחבור אליהם ויישאר איתם, אבל הוא אמר להם "אם אני אשאר אתכם, התורה תקרא לי כסיל! ולא זו בלבד אלא שאני גם אתחייב בנפשי חלילה, כי יש לי שליחות, ושליח שאינו ממלא את שליחותו הוא כסיל ומתחייב בנפשו. שלמה המלך אומר "שולח דברים ביד כסיל", כלומר ביד שליח שאינו עושה את שליחותו, ומהמרגלים למדנו שמי שאינו ממלא את שליחותו, מתחייב בנפשו ולכן נענשו המרגלים בעונש מיתה… התחייבו בנפשם בעולם הזה ובעולם הבא.
כשסיים להסביר, עמד האיש נישק אותם על ראשם והלך לדרכו. לאחר מכן הם פגשו שם אנשים נוספים ושאלו אותם אם הם ראו את האיש האלמוני שעבר כאן, השיבו אותם אנשים בוודאי, הרי זה היה רבי חגי, החברים בבבל שלחו אותו לארץ ישראל כדי לשאול דברים מרבי שמעון בר יוחאי ומחבריו, הוא נמצא כאן בשליחות. אמר רבי ייסא, אכן, הוא שליח נאמן ואשרי מי ששלח דבריו ביד שליח נאמן…
הרי לנו מבואר בזוהר הקדוש בצורה ברורה ובהירה, שעונשם של המרגלים ניתן להם בגלל שמעלו בשליחותם.
ומכאן נבוא לתרץ קושיא אחרת שהתקשיתי בה רבות. הרי ידוע שאחרי חטא המרגלים היה חטא המעפילים. הם החליטו שכתשובת המשקל על כך שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, הם ינקטו בצעד הפוך, ויעלו לארץ ישראל למרות הסכנה הגדולה שבדבר. משה רבינו הזהיר אותם "והיא לא תצלח", אתם יש לכם תפקיד אחר עכשיו, התפקיד שלכם עכשיו הוא להישאר במדבר ארבעים שנה, זה רצון ה', אבל הם ניסו בכל זאת לעלות לארץ כנען, והסוף שלהם ידוע שלא נשאר מהם עד אחד.
לכאורה זה לא מובן. אם החטא היה שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, מה החיסרון בזה שהם עכשיו רוצים להיכנס? הם מתחרטים על המעשה ורוצים לתקן את המעוות.
אלא התשובה היא שעיקר החטא היה אי מילוי השליחות, ואת זה, לא רק שהם לא תיקנו אלא שהם שבו וחטאו באותו החטא פעם נוספת. עכשיו השליחות שלהם היא להישאר במדבר, ובמקום למלא את שליחות, הם ניסו לנקוט בדרכים אחרות. והיא לא תצלח.
**
ואם ישאל השואל… נו. למרגלים היתה שליחות. לרבי חגי היתה שליחות. לגאון רבי רפאל טוקוצ'ינסקי היתה שליחות. לרב אורי זוהר היתה שליחות…
אבל אני? מי אני ומה אני, אני סתם פקיד באיזו חברה בינונית, אני גרפיקאי של חברה מסחרית כלשהי. איזו שליחות אני עושה פה? מה התפקיד שלי בעולם הזה? לעצב מודעות יותר חדשניות וססגוניות?
ומה יאמר המוסכניק? אני השליחות שלי לוודא שיש מספיק גריז בצירי הגלגלים של המכוניות???
אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי שאירע לפני מספר שנים, עם יהודי פשוט מאוד שעובד בתעשייה האווירית, יהודי שומר תורה ומצוות, מעולם לא מסר שיעורים, ואף אחד לא צפה לו עתיד כראש ישיבה, לא בירושלים ולא בירוחם. יהודי רגיל שקם בבוקר, מתפלל, הולך לעבודה, שוהה שם עד הערב וחוזר הביתה…
יש להם בעבודה הפסקה לתפילת מנחה, ולאחר מכן הם היו מפטפטים קצת, מעבירים חוויות, ומעבירים את הזמן עד שצריכים לחזור איש איש לעבודתו כדי להתכונן לסגירת יום העבודה.
אותו יהודי החליט להקדיש מדי יום חמש דקות ללימוד אחרי תפילת מנחה. במקום לפטפט עם החברים, הוא פתח ספר ולמד, חמש דקות!
אחרי תקופה החליטו שניים שלושה חברים להצטרף אליו, הוא היה מוסר להם שיעור בחומש ורש"י או במשניות. אט אט גדל השיעור, עוד אנשים התיישבו ללמוד בחברותות או לבד, וכעבור תקופה לא ארוכה היהודי ישבו שם בין ארבעים לחמישים יהודים, מדי יום אחרי מנחה, לא חמש דקות ולא עשר דקות. קרוב לשעת לימוד של כחמישים יהודים, וכל זה מאדם 'פשוט' אחד שהחליט לנצל את הזמן ולמלא את השליחות שלו.
אז נכון, לא כל אחד מאיתנו יכול לומר בצורה ברורה מה היא השליחות שלו ומה תפקידו בעולם. אבל כשאדם עושה את רצון ה', רגליו כבר מוליכות אותו למקום הנכון שבו הוא יכול לחולל שינוי, להפיץ אורה סביבותיו, ולקרב יהודים לאביהם שבשמים, בין אם מדובר ביהודים רחוקים ובין אם מדובר ביהודים שהם כבר קרובים, אבל אפשר לקרב אותם עוד קצת, לחזק עוד יותר את הקשר שלהם עם אביהם שבשמים, ומי שנאמן לשליחות שלו יצליח בה, כמו שאמרו חז"ל, שחזקה היא ששליח עושה את שליחותו.