מֵהלכות ארבעת המינים
* מעיקר הדין, ניתן ליטול את ארבעת המינים מיד לאחר עלות השחר, אך היות ורוב הציבור אינם יודעים מתי בדיוק עלות השחר, תיקנו חכמינו ז"ל שיקיימו את המצוה רק מהנץ החמה ואילך.
* בכל יום מימי חג הסוכות, אסור לאכול סעודה לפני נטילת ארבעת המינים, כדי שלא ימָּשכו בסעודה וישכחו מלקיים את המצוה. ואכילה מועטת, או שתייה מועטת, המוגדרת כ'טעימה' – מותרת מן הדין, אך אין להקל בכך כי אם 'לצורך גדול'.
* בשנים קדמוניות, נהגו אנשי ירושלים לאחוז בידם את ארבעת המינים מעת הליכתם לבית הכנסת, עד שובם לביתם לאחר התפילה. ובימינו, רק המפורסם כמדקדק במעשיו רשאי לנהוג כן.
* רבים נוהגים להניח את הלולב, ההדס והערבה, במים במשך ימי החג כדי לְשַׁמֵּר את רעננותם, והפוסקים משבחים מנהג זה. וכמו כן, רצוי להחליף את המים בכל יום, כדי לשפר את תועלתם.
* במשך כל ימי חג הסוכות אסור להריח הדס שקיימו בו את מצות ארבעת המינים. ואף בהבדלה של מוצאי שבת חול המועד, אסור להשתמש בו לברכת 'בורא מיני בשמים'. ולאחר החג מותר להריחו. ואת האתרוג, מותר להריח, אך למעשה, יש להימנע מהרחתו מאז שייעדוהו לקיום המצוה – אף בימים שלפני החג – עד לאחר החג; משום שהפוסקים נחלקו אם מברכים עליו את ברכת הריח.
מֵהלכות איסור 'תחומין' ואמירה לגוי
* חכמינו ז"ל אסרו על האדם להתרחק בשבת וביום טוב יותר מאלפיים אמה מהמקום בו שהה ב'בין השמשות' שבכניסת השבת, ואיסור זה נקרא 'תחומין'.
* בנוסף על איסור 'תחומין' לאדם, יש איסור תחומין בשבת וביום טוב גם על חפצים, דהיינו שאסור להוציא חפצים מחוץ לתחומו של בעליהם, ואף אם שייכים לגוי.
* אמירה לגוי לעשות איסורי שבת, בין איסורים דאורייתא ובין איסורים דרבנן, אסורה מדרבנן. ואמירה לגוי לעשות איסורי שבת דרבנן, מותרת לצורך מצוה.
הלכות שונות בנוגע להוצאה כספית לצורך קיום מצוות
* אדם שאין בידו חפץ הנדרש לקיום מצוַת 'עשה' כלשהי, כגון בניית מעקה לגג ביתו – חייב להוציא לפחות עשירית מהקרן של נכסיו, וכן מרווחיו, לשֵׁם רכישת האמצעים שבהם יקיים את המצוה.
* בניגוד לביטול מצוַת 'עשה', שלגביה קיימת הגבלה במידת ההוצאה הנדרשת לצורך קיומהּ; בנוגע למצוַת 'לא תעשה' אין כל הגבלה, ואדם חייב להוציא כל הוצאה שהיא, ואף להפסיד את כל ממונו, כדי שלא לעבור עליה. הלכה זו אמורה אף בנוגע לאיסורי 'לא תעשה' דרבנן, ואף בנוגע למעשה שיש בו רק סיוע לדבר עבירה.
* מי שקנה אתרוג בגודל המינימלי שניתן לצאת בו ידי חובה, ואחר כך מצא אתרוג גדול יותר, אך יקר יותר – אם תוספת התשלום היא לא יותר משליש, מצוה להחליף את הראשון בשני.
* יש אומרים, שאם מזדמנים לאדם שני אתרוגים שהאחד יפה יותר מהשני, אך גם יקר יותר – אם תוספת התשלום היא לא יותר משליש, מצוה לקנות את היפה יותר. ואם כבר רכש אתרוג מהודר, ואחר כך הזדמן לפניו אתרוג יפה יותר – נחלקו הפוסקים אם צריך להחליף את הראשון בשני. והלכה זו אמורה גם בנוגע לחפצי מצוה אחרים, כגון ספר תורה.