אני זוכר, שלפני שנים כשאבי מורי ז"ל היה חולה ל"ע, נכנסתי אל כ"ק מרן האדמו"ר מסקווירא שליט"א שיסייע במצבו, והרבי עזר בעצה ותושיה, וגם היה לעזר עם פרוטקציה להשיג איזה רופא גדול מאוד מומחה בתחומו. הרופא בדק את אבי, וסיכמו על יום מסויים בו הוא צריך לעבור ניתוח קשה ומסובך להצלתו.
יום אחד שמעתי אנשים מדברים, שאכן כשלעצמו הרופא ההוא הוא רופא גדול מאוד, אמנם ה"יודעי דבר" אומרים – כך אמרו האנשים – שבמציאות מה שקורה בפנים אף אחד לא יודע, והם אומרים שבפנים הרופא רק מסתכל על מהלך הניתוח, אבל בפועל – תלמידיו שלומדים אצלו – הם עושים את הכל בעת הניתוח, והרופא אומר להם רק מה לעשות. אמרו לי האנשים "האם אתה רוצה שיתלמדו על אביך?!" – אולי כדאי לקחת רופא טוב – אפילו שהוא לא כל כך גדול – אבל הוא עושה את הניתוח בעצמו…
כששמעתי את דבריהם נבוכתי מאוד, ולא ידעתי מה לעשות! נכנסתי איפוא בשנית להאדמו"ר מסקווירא שליט"א, ואמרתי לו את כל מה ששמעתי, ואמר לי הרבי "כשהולכים – הולכים לגדול ביותר" ["אז מ'גייט – גייט מען צום גרעסטן"]…
זמן קצר לפני הניתוח, ביקשתי שאני רוצה לדבר משהו עם הרופא הגדול בעצמו. מיד הוא יצא אלי, ועוד בטרם פתחתי את פי – אמר לי הוא "אני יודע בדיוק מה שאתה רוצה להגיד לי – האדמו"ר מסקווירא התקשר אלי אתמול, וביקש ממני שהפעם אעשה בעצמי את הניתוח ולא תלמידיי, והבטחתי לו שכן אעשה כדבריו – ואכן – מוצא שפתי אשמור ואני בעצמי אעשה את הניתוח"…
(נועם שי"ח)