סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א: זקני הרה"ח רבי אורי שרגא שפיצער זצ"ל ידוע היה כוותרן גדול וכמי שאינו נושא אף פעם שום טינה בלבו על בני אדם. נוהג היה להלוות כספים לרוב לאחיו מישראל, הוא עצמו היה ניגש לאנשים נזקקים ומתחנן בפניהן שיקחו ממנו הלוואה, כל זה מתוך ידיעה ברורה שלעולם לא יראה את הכסף בחזרה. בחייו כל זה לא היה ידוע. כל אחד ידע רק על ההלוואה שהוא קיבל. רק לאחר פטירתו מצאו ערמות של שטרות שעבר זמנם לפני עידן ועידנים ולא נפרעו.
פעם אמר לאחד מבני המשפחה: מצאתי בספרים שהלוואת כספים לאחרים היא סגולה לאריכות ימים. והסביר מדיליה: כשאני מלווה לאחרים ורוצה לגבות מהם את חובי, אם אני נמנע מפני שהתורה אמרה "לא תהיה לו כנושה", אז הקב"ה נוהג עמי כך, ואף הוא אינו גובה ממני את חובותיי.
המלווה לאחרים, 'מלווים' לו שנה טובה. והאמת, שגם באופנים שמותר לגבות בהם את החובות מן הלווים, הלא עצם ההלוואה לאחרים נחשבת כוויתור גדול. הגויים לעולם לא יבינו את זאת, איך יתכן שמלווים זה לזה בלי ריבית. למה להלוות בחינם? ישאלו בתימהון לבב.
סיפר לי הרה"ח רבי ישראל גאלדהאבער שליט"א, שבהיותו באמריקה נשא ונתן פעם עם גוי אחד והיה צריך להביא לו סכום כסף. אמר לו לאותו גוי: אל דאגה! תוך זמן מועט אביא לך את מלוא הסכום. מאיפה? שאל אותו הגוי. מגמ"ח – השיב לו הרב גאלדהאבער. הגוי לא היה יכול להאמין – מדוע ילווה לך אדם כסף בלי ריבית? מה זה שונה ממכירת דירה בלי עשיית רווחים? הלא באותו זמן שהכסף נמצא אצלך, היה בעל הכסף יכול להשקיע אותו בבנק ולהניב ממנו רווחים!
אכן המלווה לאחרים, חוץ ממה שהוא מקיים מצוה גדולה, כיוון שהוא מוותר משל עצמו לאחרים לפנים משורת הדין, הוא מעורר מידה זו למעלה בשמים. הנה הוא עצמו יש לו חובות כבירים כלפי שמיא, הן לפני שנה הבטיח שיחזור בתשובה שלימה ולא יוסיף להתנהג כפי שהתנהג, ועל סמך זה הטיבו עמו במשך כל השנה, ולמעשה – ככלב השב על קיאו הוא חזר אל איוולתו. ברם, כיוון שהוא מלווה לאחרים, אף הוא ילוו לו עוד שנה טובה ומתוקה עם כל מילי דמיטב.
זהו מה שאמרו הצדיקים: פסיעה אחת לאחרים, חוסכת אלף פסיעות לעצמו, כי בזה שהאדם פועל לאחרים בלי שום מטרת רווח, הוא עושה טובה גדולה לעצמו.
(הבינני)