"למדתי בישיבת פלונית, וחפצתי לעבור לחברון-גאולה. באתי אל ר' שמואל-יעקב וביקשתיו להתקבל לישיבה. בפגישה זו הוא שאל אותי:
– מדוע אתה רוצה לעבור מישיבתך אלינו?
השבתי לו מיד:
– חפץ אני לשמוע ולקבל מראש-הישיבה!
הוא נהנה מאוד מהתשובה. לא רק מראה פניו לימד אותי על כך, אלא הוא גם אמר זאת בפירוש.
אבל ההנאה הגדולה לא היתה מההשתוקקות שלי ללמוד אצלו ולהיות תלמידו – אלא מדבר אחר בכלל… הוא הסביר לי:
– אני נהנה שבחור אינו מוציא לעז ואינו מקטרג על הישיבה שממנה בא. הוא לא אומר 'בישיבה ההיא חסר ענין פלוני או לא בסדר דבר אלמוני, ועל כן אני חפץ לבוא לכאן', אלא אומר 'אני רוצה לבוא לכאן בגלל ענין פלוני שיש כאן' ותו לא. מתשובה כזו אני נהנה!
וזה היתה השיחה המוסרית הראשונה ששמעתי ממנו…"
נוסח הברכות של ר' שמואל-יעקב למבקשי ברכותיו, היה: 'שתהא נפשך חושקת בתורה, ותגדל תלמיד חכם אמיתי'. ומיהו תלמיד חכם אמיתי? תלמיד חכם אמיתי, אמר, הוא מי שיש לו חוט המשולש של שלשת אלו: תורה, יראת שמים, ומידות טובות.
מידות טובות, הנהגה נכונה בין אדם לחבירו, זהירות בכבוד הזולת – כל אלו היוו עבור ר' שמואל-יעקב אבן בוחן לכל האדם כולו. 'עלינו לדעת', היה אומר, 'כי הגשמיות של השני היא הרוחניות שלנו'.
בשמחת בר-מצוה אצל תלמיד, בה השתתף ר' שמואל-יעקב, לחש בעל השמחה לצלם כי ינסה להשיג תמונת תקריב איכותית מרבו, על מנת שיוכל להגדילה ולתלותה בביתו.
הצלם בתמימותו לא חשב פעמיים. ניגש לר' שמואל-יעקב עצמו, ושאל אותו אם יסכים להצטלם באופן שביקש בעל השמחה…
ר' שמואל-יעקב לא הרהר ולו שניה אחת. 'ודאי וודאי' השיב. מיד נעמד, יישר את כובעו, יישר את קמטי חליפתו, סידר קלות את זקנו, ושאל את הצלם האם המראה מתאים לדרישות…
סיפור זה אופייני לר' שמואל-יעקב מאוד. עם כל הנכבדות שאפפה אותו, וביודעו גם כבוד התורה מהו – עם כל זאת בער בו רצון להיטיב לזולת, ועבור זאת היה מוכן להשפיל עצמו. אם פלוני רוצה תמונה ממנו, הוא יעשה הכל כדי לסייע לו להשיג אותה.
אחר פטירתו קראו אחריו תלמידיו: הוא היה 'המגביהי לשבת', ועם זאת היה גם 'המשפילי לראות'. הוא ירד לכל תלמיד ותלמיד עד צרכיו הקטנים, וסייע ביד כל אחד, כפי יכולתו, בכל נושא וענין. אלו שנועצו בו, בפרט בענייני שידוכים, גילו זאת בהשתאות: הם מצאו את רבם נכנס לפרטי העניינים עד הזוטות הקטנות ביותר.
'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה'. אמר ר' שמואל-יעקב: על האדם להיות בעל שתי בחינות: להיות תמיר ומרומם כארז בלבנון, ומאידך גיסא לפרוח כעצי התמרים אשר פריים נוטה למטה מן העץ – להנמיך את עצמו למטה כלפי האנשים ולתועלתם.
כבוד הבריות שרחש ר' שמואל-יעקב לכל אדם, בא לידי ביטוי גם בספריו. בין בתרי חידושיו, הביא ר' שמואל-יעקב הערות והארות ששמע מידידיו גדולי התורה. יש ששמע מהם דברים כהוייתם, ואולם יש שלא שמע מפיהם אלא הערה קטנה, אלא שמכחה עמד על יסוד גדול אותו הרחיב והגדיל לכל העברים. אף שעיקרם של דברים הוא ממנו, בכל זאת כתב את כל אותו ענין על שם המעיר הראשון!
רבים היו מבקשים מר' שמואל-יעקב כי יעניק להם משיעוריו המודפסים. הוא היה מקבץ את הדפים, כורכם ומהדקם, וצוררם במעטפה. אם לא היתה בידו מעטפה, היה מתנצל על העדרה. ובחיוך היה אומר: 'למדנו מהקב"ה שנתן את המן כשהוא מכוסה…' הצורך במעטפה היה רצונו לכבד את המקבל. 'הנותן בעין יפה הוא נותן', היה אומר.
כשלמדתי בבריסק, מספר קרוב משפחה, הייתי מגיע לבית ר' שמואל-יעקב והרבנית מפעם לפעם לתקן דברים שהתקלקלו, כגון מזגן שהפסיק לפעול, כיריים שאינן נדלקות, דלת שיצאה מציריה, וכיוצא בכך. מלבדי כמעט ולא היה להם מי שיסייע בידם בעניינים אלו.
והנה, בכל אותם זמנים בהם הייתי 'עובד' בביתם, לא היה ר' שמואל-יעקב הולך ללמוד – גם כאשר התחננתי בפניו שיעשה זאת – אלא היה עומד בסמוך אלי, ומנסה לסייע בידי ככל יכולתו. לשווא הסברתי לו כי עזרתו מיותרת; הוא לא חש בנוח לשבת במקומו וללמוד, בעוד הנני עוסק בתיקונים…
(מתוך הספר על רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל שעומד לצאת לאור בעז"ה)