כשיצא רבי נתן צבי פינקל זצ"ל למסע גיוס כספים בארה"ב לטובת ישיבתו הקדושה – ישיבת 'מיר', יהודים רבים ביבשת אמריקה ניצלו את ההזדמנות לפגוש את אחד מגדולי ישראל, להתייעץ ולהתברך.
בין הממתינים עמדו זוג הורים. בנם, בחור כבן שבע עשרה, היה אולי בחור טוב, אך כזה שלא שרד במסגרות הלימוד השונות בהם שהה עד כה. ניסה בָכֹה ובכה ולבסוף מצא את עצמו מעביר את זמנו בבית הכנסת הסמוך לבית. בצר להם פקדו ההורים את מעונו הזמני של רבי נתן צבי לבקשת עצה. "תשלחו אותו אלי"! הפתיע אותם רבי נתן צבי. באומרו 'אלי ' התכוון כי הוא פורש את חסותו על בנם, וכי הבחור יעבור ללמוד בישיבת מיר בירושלים! ו-לא, להורים הללו לא היה כל קשר אישי קודם עם רבי נתן צבי, והם עמדו נדהמים מן ההצעה מרחיקת הלכת. " נשתדל לעשות אתו משהו " הצטנע רבי נתן צבי…
הבחור נכנס לישיבת מיר, וההורים המתינו לשמוע נפלאות. התקדמותו של הבחור הייתה איטית ומייאשת, אך יום אחד זה קרה: בימי שישי היה רבי נתן צבי מוסר 'ועד' מוסרי מיוחד בביתו. כמובן שלא הייתה חובה להיכנס ל'ועד', ומיודענו לא מצליח לשחזר איך הוא בכלל נגרר פנימה; מישהו משך אותו פנימה, והוא מצא את עצמו מול עיניו הדולקות של ראש הישיבה. הרב דיבר על תורה, שקידה ואהבת תורה. באותו ועד התמקד בתוכנית שלו אודות הקפדה על לימוד במשך 12 שעות ביממה – לא פחות! אך מה שתפס את לבו של הבחור יותר מכל, היה סיום דבריו של הרב: "מי שייגש אלי בשבוע הבא עם רשימה של 12 שעות הלימוד היומיות שלו – יקבל אלף שקלים "! החיים בירושלים גזלו מהבחור כסף – יותר ממה שהיה לו, אלף שקלים? – רעיון מצוין!
אבל, הרי לא למדתי בחיי יותר משעה אחת רצופה!… – נכון. אבל זה רק לשבוע אחד' !
בשבת הקרובה צבר שעות שינה שיספיקו לו לכל מה שיחסיר בשבוע הקרוב… ביום ראשון 'על הבוקר' תפס הבחור את מקומו בבית המדרש. שלב זה דווקא עבר עליו בקלות, סידרו לו חברותא עם אברך נפלא, והעסק זרם. ביום השני כבר היה קשה. חברים לשעבר לגלגו על 'הצדיק' החדש… אך האברכים שהקיפו אותו חיזקו ועודדו אותו מאוד. ביום השלישי כבר עמד על סף שבירה. הנפש שלו לא היתה בנויה לכזו כמות של שטייגען (לימוד עמוק)… הגב כאב והעיניים צרבו מעייפות. עם סיום סדר א' הגיע הנקודת השבר, אך הדבר היחיד שהחזיק אותו היתה העובדה שחצי שבוע כבר מאחוריו!
היום השישי. ברגליים כושלות מעייפות גלש לביתו של רבי נתן צבי, הסמוך לישיבה. 'אני לא יודע אם הראש ישיבה יאמין לי או לא, אבל את האמת אני חייב להגיד: "למדתי השבוע שתים עשרה שעות מידי יום ביומו"! רבי נתן צבי אסף את מחלתו ורעידותיו, התייצב מלוא קומתו ונשק לבחור על לחיו, נשיקה חמה מלב אוהב . תיכף גם הגיש לו אלף שקלים במזומן. נרגש כולו עזב הבחור את הבית, וסיפר לכל מכריו: כאן, על הלחי הזו, נשק לי הראש ישיבה! כאן!!! )למרבה הפלא הוא כלל לא הזכיר את אלף השקלים שהפכו לשוליים לעומת הנשיקה החמה!(.
הבחור לא המשיך ללמוד שתים עשרה שעות ביממה, אך בהחלט התייצב. מאז השתדל להשקיע את כוחותיו בלימוד , לעלות ולהתעלות. כעבור שנתיים החליט – כרוב חבריו – לעבור ללמוד בישיבת 'לייקווד'. לפי הנוהל הקבוע, הוא הוציא המלצה מוכנה ממשרד הישיבה, וניגש עמה לבית ראש הישיבה. בדרך כלל היה רבי נתן צבי מוסיף איזו מילה לפני חתימתו, אך הבחור הזה לא שמר על קשר עקבי עם ראש ישיבה, ולכאורה לרבי נתן צבי לא היה הרבה מה להוסיף. נכון. הנשיקה החמה הייתה ה'סטארטר' שלו, אך זו לא היתה סיבה שראש הישיבה יעניק לו כעת יחס מיוחד.
להפתעת הבחור, שלף רבי נתן צבי עט וכתב: "לכבוד הגאון רבי מלכיאל קוטלר שליט"א , כזו עליה שראיתי אצל… לא ראיתי מזה זמן רב! נתן צבי פינקל". מסתבר כי הבחור לא שכח את הנשיקה – אך גם רבי נתן צבי לא שכח את הבחור – לצד אלפי התלמידים האחרים . רבי נתן צבי ידע, כי למרות שלא מדובר במצטיין הישיבה – הרי שביחס להשקעה האדירה שהשקיע אותו תלמיד, ניתן לומר עליו ש"כזו עליה לא ראיתי מזה זמן רב"!… עם המכתב המיוחד ניגש הבחור לאחד האברכים – שהכיר אותו מתחילת דרכו… הבחור הציג את המכתב ופרץ בבכי נרגש וקורע לב. בהמשך דרכו זכה לשידוך טוב, וכיום הוא פועל בשדה החינוך בארה"ב.
(האמנתי ואדברה. הובא בגליון 'ליקוטי שמואל')
2/186