אין מחנך אחד בדור הזה שאינו יודע שהדרך הטובה ביותר לחינוך כיום הזה עוברת רק במשעולי ההבנה לנפש הילד, וניסיון תמידי לסייע לו בבעיותיו ובנסיונותיו המרובים.
שמענו מעשה מופלא שהתרחש בישיבתו של הגה"ק בעל ה'ייטב לב' מסאטמאר. אחד התלמידים שהיה שובב במיוחד, ולא הלך בתלם החינוכי של הישיבה, ספג את עיקר התוכחה בביתו שלו, אצל ההורים. צוות המחנכים בישיבה, בראשותו של הגה"ק הנ"ל, דווקא ניסה בכל יכולתו להבין לנפשו של הבחור, ולסבול את כל מה שעולל, אבל היה זה דווקא אביו שלחץ את בנו ואיים עליו בכל-מיני איומים, כדי שייטיב את דרכו ויתנהג כראוי.
פעם, כשחזר הבן לישיבה בתחילת ה'זמן', הודיע לו האב נחרצות שאם לא יביא פתק מראש הישיבה ובו אישור על התנהגותו הטובה, לא יוכל לחזור הביתה… אבל, גם לאחר איום גדול ומוחשי שכזה, לא שיפר הנער את התנהגותו, ובמשך שהותו בישיבה הירבה לעולל עוד ועוד, גם מה שלא עשה בעבר…
ולמשל: ליד הישיבה היה מגדל-שמירה שבו ישב איש צבא ושמר על העיר מכל עבריה. כדי לאפשר לשומר להתרכז בעבודתו לא הורשה אף אחד לעלות אל המגדל. ברם, שום דבר לא עמד בפני הבחור שלנו, שהחליט לעלות למגדל… הוא תכנן מבצע נועז, ובאמצעות סולם גבוה טיפס על חלקו האחורי של מגדל השמירה, וכשהבחין בו השומר כיוון אליו את נשקו, ורק בנס לא ירה לעברו.
כשהגיע הזמן בו היה צריך הבחור לשוב לביתו, ניגש בפיק-ברכיים אל בעל ה'ייטב לב', ואמר שאביו דרש ממנו להביא אישור מראש הישיבה על התנהגותו הטובה… הגה"ק היה מודע ליחסיו המעורערים של האב עם הבן, וידע שאם אכן יפרט את מעלליו הוא לא יכניסנו הביתה. מאידך, לא רצה להוציא דבר-שקר מפיו.
ה'ייטב לב' הרהר לרגע, ואחר-כך כתב כך: "לאב היקר, במשך הזמן האחרון עלה הבן שלכם, ועלה במעלות, ועלה ועלה" – – – מיותר לציין שהגאון התכוון לעליה ל…מגדל השמירה, אבל האב לא הבין את הדברים, ושמח מאוד על 'עלייתו' של הבן במעלות התורה… וכך באו הדברים אל פתרונם.
*
סיפור מופלא ביותר שמענו מפרופ' ר' יחיאל-מיכל זלבסקי, רופא מומחה ומנהל מחלקת אונקולוגיה בבית החולים 'מָמוריאל' בניו-יורק, ואחד הרופאים הגדולים בעולם בתחומו (והמחזיק גם בהסמכה לרבנות). הפרופ' הנכבד הגיע במהלך החודש לארץ ישראל וביקר אצל גדולי ישראל, בהם מרן הגר"י זילברשטיין, וסיפר לנו דבר מופלא שהתרחש אצל אביו שיחי', ר' מרדכי-נחום, גם הוא רופא, שלמד פעם בשבוע בחברותא עם מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל.
אבא שלי סיפר, אומר פרופ' זלבסקי, שאחרי הלימוד היה מלווה בדרך כלל את מרן זצ"ל לביתו. והנה, פעם אחת הם כבר נכנסו אל חדר המדרגות, והגיעו אל המעלית שהיתה אמורה לקחת את הגאון עד הקומה שבה התגורר. אבל למרבה הפלא מרן מתעכב, ואינו נכנס למעלית.
למרות שלא היה אף איש באזור, שאפשר היה לתלות שאולי התכוון רבי משה ברוב ענוותנותו לתת לו לעלות לפניו, נעצר מרן ולא נכנס למעלית. גם לאחר שאנשים נוספים עלו וירדו, עדיין נותר הגאון עומד.
לאחר שעבר פרק-זמן, הרגיש אבא שלי צורך לשאול את רבי משה על מה ולמה הוא מתעכב, ואינו נכנס למעלית. וצריכים לשמוע היטב מה השיב הגאון, ראש גולת אריאל:
"תראה, יש כאן ילדים קטנים הנמצאים לבדם, ואיש אינו משגיח עליהם. כדי שלא יינזקו מבחינה חינוכית, אני מרגיש צורך לשמור על הילדים הללו, עד שהוריהם יגיעו"… וכך המתין ר' משה והמתין, עד שלפתע הגיעה האמא ולקחה את הילדים. רק אז היה מוכן להיכנס למעלית ולהגיע לביתו.
שוו בנפשכם כמה שווה רגע של אותו גאון, שהריץ תשובות בהלכה לכל רחבי העולם היהודי! ולמרות הכל, מתעכב מרן זצ"ל כמה דקות, כדי לשמור על ילדים שאינם שלו… עד שאמם הגיעה ולקחה אותם… מדהים.
וכמו שסיפר מרן הגר"י זילברשטיין על עצמו, שבתקופת ילדותו כאשר אמר לסבא שלו שהוא הולך ללמוד בבית המדרש, הגיע הסבא לעזרת הנשים לבדוק האם הוא אכן נמצא שם… ("למרות שהייתי ילד טוב, וישבתי ולמדתי, הגיע הסבא כדי לבדוק האם אכן אני נמצא בבית המדרש", אומר הרב שליט"א בחיוך).
(גיליון 'קול ברמה' – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)