הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
פרנסה לאוכלי המן
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (מו, כח).
סיפור אמיתי, אותו שמעתי לאחרונה: אברך המתגורר בפרדס כץ קיבל על עצמו שלא להפסיק באמצע סדרי לימודיו לשום סידורים או עניינים גשמיים. לקראת 'בין הזמנים' של חודש ניסן הוא ניסה להירשם ל'ישיבת בין הזמנים' שפעלה בשכונתו, אך הסבירו לו שההרשמה הסתיימה. האברך החליט לבוא וללמוד באותו בית מדרש, גם מבלי להיות רשום במתכונת הלימוד של 'ישיבת בין הזמנים' ומבלי לקבל מילגה על לימודו. הוא פשוט רצה ללמוד 'תורה לשמה'.
לאחר כשעה ראה האברך שרבים מיושבי בית המדרש יוצאים החוצה ושבים כעבור זמן קצר. "מה קרה? למה יוצאים?", הוא שאל והנוכחים הסבירו לו שאחד מרבני השכונה אירגן חלוקת מילגות לאברכים לקראת חג הפסח, סכום של 500 שקל לכל משפחה ברוכת ילדים. "נרשמים פה ממול, ממלאים טופס עם פרטים מזהים ומקבלים את הכסף", הסבירו לו.
האברך היה בדילמה. מצד אחד, יש לו 'קבלה' איתנה לא להפסיק באמצע ה'סדר'. מצד שני, זה 'בין הזמנים', לא מדובר ב'סדר' רשמי של הכולל, הוא אפילו לא רשום ב'ישיבת בין הזמנים' הזאת, וכן, הוא בהחלט זקוק לחמש מאות השקלים הללו, שיכולים לסייע לו בהוצאות החג הקרב. לאחר מחשבה, כשהיצר הטוב אומר את דברו והיצר הרע אומר מה שלו יש לומר, החליט האברך להישאר וללמוד תורה ברציפות, מבלי לצאת החוצה. הציבור יוצא ושב עם 500 שקל והוא ממשיך ללמוד.
בשעה 1 בצהרים סגר האברך את הגמרא ונשק לה. הוא עבר את הכביש ונכנס למשרד בו התקיימה החלוקה המדוברת. ניצב שם רק אברך אחד, ובידו טופס רישום. "אכפת לך לצלם לי את הטופס לפני שאתה ממלא אותו?", ביקש מיודעינו. "כך אוכל גם אני למלאות את הטופס".
"אי אפשר", השיב לו בעל הטופס, מאוכזב יחד איתו, "הטפסים ממוספרים, לרב שמחלק את המילגה יש מכסה, וזה הטופס האחרון", אמר.
האברך יצא החוצה ברגשות מעורבים. הוא למד תורה בהתמדה כל הבוקר ועמד בנסיון לא לצאת באמצע הלימוד, אבל הוא הפסיד חמש מאות שקל. "אני בסך הכל לא מלאך, ובאמת הייתי צריך את המילגה הזאת"… סיפר האברך.
כעבור חצי שעה צילצל הטלפון. "אני מדבר עם…? עשית את המבחן האחרון של 'דרשו'?
"כן, בהחלט", השיב האברך והדובר מעבר לקו בישר לו בשמחה: "כעת נערכה הגרלה במשרדי 'דרשו', בין כל נבחני המבחן האחרון. זכית בסכום של חמשת אלפים דולר"….
אנו קוראים בפרשת השבוע שיעקב אבינו החליט לרדת למצרים ולפני הכל הוא מתארגן בדבר אחד, יעקב שולח את יהודה בנו שייצא לפניו למצרים, כפי שאומרים חז"ל, כדי להקים לו מקום תורה.
אך 'מנין ירק זה חי' ו'כסף מנלן'? כיצד אברכי כולל, שלומדים תורה כל היום ולא עובדים לפרנסתם, מצליחים לכלכל משפחה ברוכת ילדים באושר ובנעימות?
"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ". אמר המשגיח של ישיבת לומזא רבי משה רוזנשטיין זצ"ל: אימתי זוכה יהודי ל"יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ"? – בשעה שהוא חי בתחושה של אדם הנמצא ב"בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן". כשיהודי חי בהרגשה שהוא לבד במדבר, ללא מקורות מחיה, ואין לו מי שיכלכלנו, מלבד הקב"ה, אזי הית"ש דואג לו כאישון עינו.
רבנו החפץ חיים זי"ע המשיל זאת לילד שהלך לחיידר ושכח את הסנדויץ' בבית. אביו לוקח את הסנדויץ' העזוב ואץ רץ לחיידר, כדי שלמוישי שלו יהיה מה לאכול בהפסקה. ואם אבינו שבשמים רואה ש"שכחנו את הסנדויץ", בפרט כששכחנו אותו בגלל שהלכנו ללמוד את תורתו הקדושה והשקענו את כל כולנו בתורתו, הרי מיד הסנדויץ' מגיע, מרוח בממרח מזין וטעים…
אלפי אברכים מגיעים הביתה בסוף החודש עם מילגה צנומה, ויחד עם משכורתה של הרעיה, הם מצליחים להאכיל את הילדים במזון מזין וטעים, לשלם חשבונות מים, חשמל, גז וועד הבית, מיסים ותיקוני אינסטלטור, לשלם לכל צרכי הבית והילדים וגם לחתן אותם, בסכומים שאיש אינו מבין, כולל אנחנו עצמנו, כיצד ניתן לעמוד בהם. רק אם נפקח עיניים ואוזניים, נגלה את השגחתו הפרטית של הקב"ה עלינו, בכל רגע.
שוחחתי עם תלמיד חכם מעירנו, שבכל חצי שנה- שנה מחתן ילד נוסף, בלי עין הרע. אותו תלמיד חכם הסביר לי: "אפשר להכיר בחלק הגלוי שבנס גם בתקופות הללו של נישואי הילדים. כשאדם מתבגר הוא מייצר ויש לו במה לתת, והוא נקרא להעניק מתורתו לאחרים. וכך, כשהוא מתמנה לר"מ, למשגיח או למלמד בכיתה גבוהה בחיידר וכדומה, מגיעים אליו כספים מפה ומשם, את אשתו צריכים לפתע בבית ספר מסוים, הילדים שלו כבר יכולים לעזור לו, הוא יכול גם ללוות על חשבון הדירה שלו ועוד. הקב"ה שולח שליחים והכסף מגיע בכל מיני דרכים 'טבעיות', על גבול הנס, בסייעתא דשמיא מיוחדת. אך אברך בן 25 היושב בכולל, ועדיין לא יודע את סוד הנס, דומה לבחור שאין לו בכיסו יותר מ100 שקל ומהרהר בפחד: כיצד אברך עם שני ילדים קטנים מתפרנס?! ממש כך מסתכל האברך הצעיר על האברך המבוגר יותר, שיושב לצידו, לומד ברוגע ובשקיעות גדולה ו… מחתן ילדים בזה אחר זה"….
שוחחתי עם המשגיח בישיבתנו, הרה"ג רבי שמעון גלינסקי שליט"א, שהתחיל לחתן ילדים ברוך ה'. הוא הזכיר את הדברים שאומרים בשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בענין, לפיו "כשמחתנים ילד אחד, לא מסתכלים על השיירה שבתור. לכל ילד יש את הסייעתא דשמייא שלו ואת כמות הכסף והאפשרויות שהקב"ה נותן לנו בשבילו".
הרב גלינסקי הסביר לי: "כדי לחתן בת ולרכוש לה דירה, צריך מאות אלפי שקלים, אבל הרי לא מבקשים ממך להוציא כעת 500,000 שקל במזומן מהארנק, אלא לקחת משכנתא מהבנק על הסכום הזה. והנה הקב"ה עוזר ללומדי התורה ודואג שהבנק ייאשר להם משכנתא, והנה לפתע הקב"ה דואג שיתווסף להם במשכורת עוד 2000 שקל בחודש, והאשה מקבלת לפתע שידרוג ועוד 1000 שקל בכל משכורת, למשל, ויש להם את הסכום להחזר המשכנתא… ומה קורה בילד הבא? הניסים ממשיכים הלאה…"
"אָמְרָה תּוֹרָה לִפְנֵי הקב"ה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן חֶלְקִי בְּשֵׁבֶט שֶׁל עוֹנִי, שֶׁאִם עֲשִׁירִים עוֹסְקִין בִּי יִהְיוּ מִתְגָּאִין, אֲבָל כְּשֶׁעֲנִיִּים מִתְעַסְּקִין בִּי, וְיוֹדְעִין שֶׁהֵם רְעֵבִים, שֶׁנֶּאֱמַר "נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ" (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי, רוּת).
ישנם הרבה יהודים טובים ונהדרים, שהקב"ה אוהב ומרומם עד מאד, אך התורה הקדושה בכבודה ובעצמה בוחרת באברך, שיושב ולומד תורה מתוך קושי. הוא נזר הבריאה, הוא היהלום שבכתר. הוא, ורעייתו כמובן, התומכת בו ובתורתו, הם פסגת העולם.
(קטעים מתוך הספר החדש 'מחשבה בפרשה', הכולל לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. הפצה ראשית: יפה נוף).
