כל אדם צריך תמיד – בפרט בימי האלול וההכנה לימים הנוראים להתבונן בתוך עצמו ולמצוא את הדרך להשתנות, לא רק להתקדם ולהתחזק, אלא להיות אדם אחר, אדם שהוא טוב באמת בעל מהות פנימית, מהות שונה ואחרת. וכבר אמר רבינו אברהם אבן עזרא (שמות ל"א, י"ח) שהאדם "לא יוכל לדעת השם אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופו, כי כל מי שלא ידע מהות נפשו, חכמת מה לו", וחזינן שמי שאינו מכיר את עצמו ואינו יודע כיצד לרומם את נפשו, 'חכמת מה לו', אין בידו שום חכמה כי אם קיום התוהו האפס וההעדר.
בזמן מלחמת תש"ח נסעו מספר יהודים אל עבר ירושלים הנצורה, וביניהם הרה"צ רבי שלומק'ה מזוויעהל זצ"ל. באמצע דרכם התגלו על ידי הערבים, ורכבם החל להירגם באבנים ללא הפסקה.
כשראה ר' שלומק'ה את המצב, הורה לנהג לעצור, יצא מן הרכב, והנה מיד כשראו הערבים את דמותו חדלו ממעשיהם ונפוצו לכל עבר. הנוסעים נדהמו למראה הנס הגלוי והעיזו פניהם לשאול את ר' שלומק'ה: "ילמדנו רבינו, איזה מופת נעשה כאן. אמר ר' שלומק'ה: יהודי הוא יותר מרומם מגוי, ושורת הדין נותנת שלא תהיה לגוי שליטה על אף יהודי. דא עקא, שבכל יהודי ישנה נקודה קטנה של 'גוי', והיא הנותנת שלגויים תהיה שליטה עליו… אני כולי יהודי, לא הותרתי לעצמי שום חתיכה של 'גויות', ולכן לא יכלה להיות לערבים שום שליטה עלי"…
וכמובן שאין לך מופת גדול מזה, שיהיה האדם כל כולו חפצא של יהודי, אך זאת למדנו שהדבר נתון ביד כל אדם ואדם לקדש את עצמו, להתרומם ולשנות את מהותו, וככל שיהיה בעל מהות גדולה יותר עם 'שם טוב' יעלה גביעו על גדותיו וישפך על כל סביבותיו להקרין עליהם אך טוב וחסד, שממנו יראו וכן יעשו.
(עלון 'ועד ליל שבת')