וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים (לח, כח)
חז"ל אומרים, שכשמשה רבינו ערך את החשבון של כל התרומות שקיבל מבני ישראל למשכן, היו חסרים לו אלף שמע מאות שבעים וחמשה שקל כסף. משה לא הרגיש בנוח והתפלל לקב"ה, והקב"ה האיר את עיניו שבכסף זה השתמש לצורך הווים לעמודים.
שואל רבי ישראל גרוסמן: מדוע דווקא הווים נעלמו מעיניו של משה?
ומבאר: ככל שכסף התרומה נתרם מתוך נדיבות לב גדולה יותר, מתוך מחשבה קדושה וטהורה יותר – כך הוא יועד למטרות נעלות יותר. הכסף שנתרם על ידי אנשים שלא היתה להם נדיבות לב, אלא תרמו מתוך בושה וכיוצא בזה – יועד לווים לעמודים, ולא היו חלק מהמשכן עצמו וכליו. הווים חיברו את קרשי המשכן זה לזה, ואף אנשים אלו היו מחוברים אל הקדושה, אך לא היו חלק ישיר ממנה.
משה רבנו, בעיניו הַזַּכּוֹת ובנשמתו הטהורה, ראה רק את הדברים הטהורים בתכלית השלמות. נעלמו מעיניו דברים שאינם על שיא הטהרה. משום כך הוא לא ראה את הווים, שבאו מתרומתם של אנשים שלא נדבו בלב שלם.
מספרים שה"חפץ חיים" זצ"ל קרא פעם לחלבן של העיר ראדין ולחש באוזניו: "אני שותה את החלב שאתה מוכר לנו, ואני מרגיש שאתה מוהל אותו במים. יש במעשה זה משום גזל, שעוונו חמור מאד. אנשים משלמים לך על חלב, ועליך לתת להם מאה אחוז חלב". החלבן קיבל על עצמו את התוכחה והחל לספק חלב טהור, וזאת כמובן בלי תוספת מחיר.
כעבור כמה שבועות החלבן בא ל"חפץ חיים" ואמר לו: "התושבים מתלוננים ואומרים לי שהחלב בתקופה האחרונה פחות טעים, והם רוצים את החלב הקודם"…
אמר ה"חפץ חיים": "מה פשר הדבר? הרי הביאו להם חלב הרבה יותר טוב, בלי תערובת של מים? אין זאת אלא שביד האנשים יש ממון לא כשר, אותו השיגו בגזל או במרמה. אנשים שמשיגים את כספם בגזל או בשקר – לא יכולים ליהנות מדבר אמיתי. הם נהנים רק מגזל או משקר. טעים להם רק חלב מהול במים ואם כך אתה יכול לתת להם חלב כזה, כי זה בדיוק מה שהם צריכים"…
מי שטהור רואה רק דברים טהורים. כזה היה משה רבנו שלא ראה דברים שאינם על טהרת הקדושה ונדיבות הלב. מי שגוזל בעצמו – יאהב את הגזל וייהנה ממנו, כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש)