סיפר אברך יקר, שבבחרותו למד בישיבה קדושה והספיק עשרים או שלושים דפים בזמן, וגם אותם לא ידע כראוי. יום אחד בלכתו ברחוב פרס בירושלים, שם לב לפתע שהנה הרב מבריסק, הגרי"ז זצ"ל עומד על מדרגות ביתו שעון על המעקה. חשב לעצמו: הנה, יש לי הזדמנות לשאול קושיא את הגרי"ז.
בפחד פנימי – זה יכול לתאר רק מי שהרגיש זאת בעצמו – עלה במדרגות. בתחילה היה קשה לו לפתוח בדברים, אך בסייעתא דשמיא פתח ואמר להגרי"ז: איך וויל פרעגן דעם רב א קשיא וואס איך האב אין שיטה מקובצת אין בבא מציעא דף… [אני רוצה לשאול את הרב קושיא שיש לי בשיטמ"ק ב"מ דף…].
הוא מספר שעד היום כשהוא נזכר בזה, זה ניצב לו כתמונה חיה מול העיניים. הרב הביט בו ואמר: "און אלע גמרות אין מסכתא בבא מציעא, מיט די רש"י מיט די תוס', – ווייסט איהר?!" [ואת כל הגמרות במסכת בבא מציעא עם רש"י ותוס' אתה כבר יודע?!].
איך שיצאו הדברים מפי הגרי"ז, הוא רץ, רץ, ופתאום נעצר וחשב: 'רגע, מה שמעתי עכשיו?'… והיתה לו סייעתא דשמיא להתעורר, הוא התיישב ללמוד ומאז כבר למד כמה פעמים ש"ס, ואפשר לשאול אותו איפה גמרא זו וזו.
היתה לו זכות וסייעתא דשמיא. וארט אחד של הבריסקר רב, כך כמות שהוא, זקן חולה שבור, משפט אחד, האיר לו את העיניים. "הרי הרב צדק", אומר היום אותו אברך. "הלכתי מרוצה מעצמי והרגשתי שכל העולם שלי, ולמה, כי יש לי קושיא על שיטה מקובצת בבבא מציעא… תגיד את הדף גמ', מה כתוב שם, מה כתוב ברש"י, מה כתוב בתוס'. בדף אחד, ומה כתוב בכל בבא מציעא…"
כך הוא זכה להתעורר ולקחת את עצמו ללימוד תורה כראוי.
(התקן עצמך ללמוד תורה', הובא במאמרו של הרב אברהם מרדכי יוסף מרקסון ב'אספקלריא')