ואז המשיך הרב ואמר לו: לך יש שתי עיניים בריאות אז בחשבון פשוט יש לך 300,000$ נקי! ובא נמשיך שתי אוזניים בריאות שיניים מוח כבד לב כליות ידיים רגליים… עתיר נכסים… הכל מתפקד כהלכה בבריאות….. תתבונן איזה עשיר גדול אתה! כריש נדל"ן!!!

הרב בנימין בירנצוויג

"שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך" (א, יב)

מדרש פליאה יש על פסוק זה?! שבביאורו מאיר לנו אור גדול בעבודת ה' שלנו!

וכך מובא במדרש רבה (ג, י): שמע ישראל וגו', הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו. אומר 'ברוך שהכל נהיה בדברו', רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונם'.

לבאר פשרו וקשרו של מדרש זה לפסוק שבפרשתנו, מקשה החתם סופר בתחילה קושיא על הפסוק: שהרי ארץ ישראל היתה מובטחת ומיועדת לעם ישראל כבר מבריאת העולם, ואמנם הורשו אומות העולם לישב בה עד בא בני ישראל, כדי לשומרה עד ביאתם אליה. ומעתה יקשה עד מאד, מדוע הניח הקב"ה בארץ ישראל עמים חזקים גדולים ועצומים לישב בה ולשומרה לישראל, וכי לא היה עדיף שישבו בה עמים חלשים כדי שבשעה שישראל יבואו לירש אותה יכבשוה בקלות??

והתירוץ לקושיא זו נמצא בנוסח ברכת 'בורא נפשות' שהביאה המדרש. שהרי יש לתמוה כקושיא זו שהקשנו על הפסוק גם על נוסח הברכה של 'בורא נפשות', שאכן הקב"ה עושה טובה עצומה לבריותיו בהרוייתם מצמא, אולם השאלה הנזעקת היא, מדוע ברא הקב"ה את הבריות עם חסרון גדול כזה שיצמאו למים?! הרי היה עדיף לברוא את אדם בלא חסרון זה ולא היה נצרך לטובה הגדולה של הרויית המים?!

ומבאר החתם סופר, שבהתבוננות בדבר נראה, שבריאת החסרון היא ההטבה הגדולה ביותר לאדם, הקב"ה נטע באדם את תכונת הצמאון כדי שעל ידי כך יכיר כמה הוא זקוק לבוראו, ומכך יודה לו ויתקרב אליו ויגיע ליעודו שהיא קרבת ה'!!!

מכך שעיקר טובתו של הקב"ה עם האדם היא החסרון שנטע בו, שרק על ידי זה יכול לבא להכרה בגדלותו של בורא העולם ויחשק בקרבתו. ומעתה מובן מדוע הכניסו בנוסח הברכה 'בורא נפשות רבות בחסרונן' שמתחילה מודים להקב"ה על החסרונות שנטע בנו, שרק על דיי זה אנחנו מגיעים להכרה והודאה בגדלותו וטובו אתנו.

מסיים החתם סופר נפלא! זה ההקשר לפסוק אשר בפרשתנו, גם בכיבוש הארץ, יישב הקב"ה בכוונה את הארץ המובטחת בעמים גדולים ועוצמים, כדי שיבינו וישכילו בני ישראל שהארץ ניתנה להם מהקב"ה ולא בכוחם ועוצם ידם!! ואז יכירו חסדו יתברך איתם!

><><><><><>< 

התעוררתי מאד לענין הזה לפני זמן מה – ישבתי יום אחד בקופת חולים לצילום של רנטגן פשוט, והמתנתי בחדר ההמתנה, ואז פתאום נכנס אחד מידידי שלא פגשתיו זמן רב, והוא מוביל כסא גלגלים שיושב בתוכו ילד חמודים. אחר ברכתי לשלום, כמובן שהוא ראה את פליאתי ואמר לי 'אוי אני כבר חצי שנה מסתובב כל היום בבתי חולים', ואז המשיך לספר לי, שזה בנו הקטן ילד בכיתה ב' שממש נראה מתוק וחינני ככל הילדים, ולפני חצי שנה גילו לו איזו מחלה נדירה ה' ירחם.

ילד מתוק וחמוד, בשיא פריחתו וימי ילדותו כל הזמן רק לקפוץ ולרוץ ולרוץ, והנה הכל נעצר, כל חבריו ממשיכים לקפוץ ולשחק…. והוא בכסא גלגלים.

חזרתי לביתי ואמרתי לבני ביתי: כמה צריכים להודות לה' שאנחנו בריאים ושלמים הולכים נושמים והכל בסדר, כמה אסור להתלונן שלפעמים קשה כאן ופה, כמה אנחנו לא יודעים עד כמה צריכים להודות לה', רק כשרואים רח"ל שיש צדדים כואבים אז מבינים כמה כשהכל בסדר זה ממש לא מובן מאיליו ופשוט, אוי ההודאה פורצת מכל לב!!!!!

היה פעם מעשה באחד שהגיע לרב, והתלונן לו על מצבו הגשמי, וכמה קשה לו ואין לו פרוטה לפורטה, אמר לו הרב: לפניך היה כאן יהודי שחלה באחת מעיניו, ואמרו לו שבלי טיפול דחוף בחו"ל הוא עלול לאבד את הראיה בעיניו, כמובן שהוא התארגן לנסיעה, וכיון שהעלות היתה גדולה עד מאוד 150,000$ הוא בא לתנות בפני על מצבו וכו', כמובן שהרגעתי אותו שיסע ויבטח בה' יתברך שיביא לו את הממון הדרוש לכך וכו'. ואז המשיך הרב ואמר לו: לך יש שתי עיניים בריאות אז בחשבון פשוט יש לך 300,000$ נקי! ובא נמשיך שתי אוזניים בריאות שיניים מוח כבד לב כליות ידיים רגליים… עתיר נכסים… הכל מתפקד כהלכה בבריאות….. תתבונן איזה עשיר גדול אתה!!! כריש נדל"ן!

זה מצבנו! מגיעים להכרה בחסדי ה' רק מתוך חסרון שרואים. חייבים להתבונן ולראות את הטוב מבלי שנזדקק ח"ו לחסרונות!

מרן הגר"ז סורוצקין זצ"ל שהיה רבה של לונדון, דרש פעם בפני בעלי בתים בבית הכנסת בלונדון, ואמר לבעלי בתים אני אגיד לכם מה אתם חושבים כשאתם באים לבית הכנסת ומה דוד המלך ע"ה חשב כשהוא בא לבית הכנסת?!

כשאתם באים לבית הכנסת אתם חושבים שכעת בבואכם לבית הכנסת אתם עושים את הטובה הכי גדולה לרבונו של עולם, באים להתפלל בשבילו כמו שהוא רוצה וציוה עלינו. ואילו דוד המלך אומר "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" מה שאני זוכה לבוא לבית ה' לבית הכנסת זה ברוב חסד ה'. המשיך הרב אברמסקי ואמר, הנה אני בא עכשיו מבית החולים הלכתי לבקר איזה קרוב שלי שמאושפז שם, ושמעו כמה חולים שהרב של העיר הגיע אז ביקשו וביקרתי כמה חולים שם, ואני רוצה לומר לכם: מאות אנשים שוכבים שם בכל המחלקות, כמה כל אחד מהם היה נותן שיוכל לקום מהמיטה, לקום להתלבש וללכת לבית הכנסת אפילו כדי להתפלל רק מנחה אחת! כמה בן אדם היה מוכן לשלם עבור זה "ואני ברוב חסדך" זה ההרגש שצריך להיות לבן אדם.

מחובתנו להתבונן בחסד ה' אתנו בכל עת וזמן כל רגע ושעה!