סיפר אחד מבכירי ארגון הקירוב 'ערכים':
בדידי הווה עובדא עם מרן הרב שך זצוק"ל, וממנו למדתי לימוד מעשי בפרק 'נושא בעול עם חברו'.
לאחר אחד הסמינרים של 'ערכים', שמרתי על קשר הדוק עם קבוצת משפחות שהתקדמו מאד ב'ידישקייט' למרות התמודדויות קשות, אך כשהגיעו להחלטה הגורלית להעביר את ילדיהן למסגרות חרדיות (החלטה שמבחינתם הייתה מסירות נפש) – נתקלו בסירוב מוחלט מצד מנהל הת"ת!
בצר לי נכנסתי למרן הרב שך זצוק"ל להתייעץ עמו. הרב שך ביקש את רשימת המשפחות ושאל: "הם שומרים שבת כשרות וטהרה?" כשהשבתי בחיוב, הוא הזדעזע, ועד היום עוד מהדהדת באזני האנחה שבקעה מלבו הטהור: "אסור לצער אותם!! יש לרחם עליהם!!" – כך אמר.
אך הוא לא הסתפק בכך. הוא עזב את כל הציבור שגדש את ביתו – ביניהם ראשי ישיבות ואנשים חשובים – ועם כל חולשתו (לאחר שעבר ניתוח בעין), לא נתן אפילו לנאמן ביתו הרה"ג ר' רפאל וולף לחייג עבורו, אלא הוא בעצמו התקשר למנכ"ל ה'חינוך העצמאי' דאז, הגאון רבי שרגא גרוסברד זצ"ל וביקשו שידאג לילדים אלו.
הרב גרוסברד התקשר למנהל הת"ת ודרש ממנו לקבל את הילדים בהוראת הרב שך, אך המנהל ביקש לבוא לבית הרב שך ולהשמיע את טיעוניו.
תשובת הרב שך היתה נחרצת: "קודם תקבל את הילדים, אחר כך תבוא!".
(הרב פנחס זרביב, 'למעשה', מתוך 'משנתה של תורה' וארא תשע"ח)