קרוב לחצות הלילה הוא שב מבית המדרש, ומוצא את רעייתו כשידיה צורבות ואדומות ומנופחות. מתברר שצנצנת המשחה נעלמה, ככל שחולף הזמן הצריבה מתגברת, ידיה מאדימות ומתמלאות שלפוחיות והכאבים איומים. הוא מיד מתחיל בחיפושים נרחבים בכל רחבי הבית הקט, והילד איננו.

המן הסלע הזה נוציא לכם מים (כ' י')

אחת הנקודות הבולטות ביותר באישיותו של הרה"צ רבי שמואל סירוטה זצ"ל היתה אמונתו הפשוטה והתמימה, הזכה הנקייה והטהורה בבורא כל העולמים, אמונה שליוותה אותו בכל עת ושעה, בכל רגע ומצב. ר' שמואל בעצמו סיפר פעם אחת את הסיפור המפליא הבא לאחד מבניו, והוא מלמד כי כבר בצעירותו חי כך את חייו, באמונה צרופה ותמימה.

היה זה מספר שנים אחר נישואיו. באותן ימים של טרום מכונת הכביסה, היתה מלאכת כיבוס הבגדים מפרכת במיוחד. לצורך כיבוס הבגדים השתמשו בסבון חריף, אותו שפשפו בבגדים עד שהתנקו. החומר הזה צרב את הידיים שנגעו בו, ובכדי לשכך את הצריבה – היו מורחים לאחר מכן משחה מסוימת שהיתה מקלה על הכאב וגורמת לריפויו במהירות.

בכל פעם לפני 'יום הכביסה', היתה הרבנית תבדלח"א מזכירה לרבי שמואל זצ"ל להביא את המשחה ההיא שתהיה מוכנה ומזומנת בבית שתוכל למרוח תכף לאחר הכביסה. וכך הווה. בכל פעם היה דואג לרכוש צנצנת משחה כזו מבעוד מועד. כך גם היה באותה פעם. בבוקר יום הכביסה הביא את המשחה והניחה במקום הקבוע ויצא אל בית המדרש שם עסק בתורה עד עומק הלילה.

קרוב לחצות הלילה הוא שב מבית המדרש, ומוצא את רעייתו כשידיה צורבות ואדומות ומנופחות. מתברר שצנצנת המשחה נעלמה, ומזה שעה ארוכה שהיא מחפשת את הצנצנת והיא איננה. ככל שחולף הזמן הצריבה מתגברת, ידיה מאדימות ומתמלאות שלפוחיות והכאבים איומים. הוא מיד מתחיל בחיפושים נרחבים בכל רחבי הבית הקט, והילד איננו.

לאחר שעה תמימה של חיפושים – נמצאה האבדה בחצר הבניין למטה. אך – שוקת שבורה. הצנצנת ריקה מתוכן, כשהמשחה מרוחה על עפר הארץ. הילד בן השלוש, כך מתברר, מצא את המשחה והסב אותה למשחק מזדמן, וכילה את כל תוכנה על עצים ואבנים…

השעה אחת וחצי בלילה, מצב ידיה של רעייתו הולך ומחריף, וברור שהוא עוד יחמיר עוד אם לא תשים משחת הרגעה ויפה שעה אחת קודם. מה עושים?! למי אפשר לפנות בשעה כזו? לאף אחד – – –

חוץ מלבורא העולם בעצמו…

רבי שמואל נכנס לחדר, התיישב אל השולחן ודיבר אל בורא העולם כדבר תינוק אל אביו: ריבונו של עולם, אתה הרי כל יכול. אין שום ספק שאתה היחיד שיכול לעזור לנו. עשה נא עמנו חסד ואמת, אנו מוכרחים למשחה, עשה נא ברחמיך הרבים שכאביה וסבלה ייפסקו…

עודו מדבר, והנה נענה. כמו בסיפורי המופת הקדומים, נשמעו לפתע נקישות בדלת. הוא ניגש לפתוח, תוהה מי זה יכול להיות בשעה כזאת, והנה בפת עומד השכן, ובידו – צנצנת משחה בדיוק מה שהם זקוקים לה! פלא והפלא!

משסיפר השכן לרבי שמואל את פשר העניין, אי אפשר שלא לראות ביתר שאת את יד הבורא השומרת רגלי חסידיו וידיהם… ובכן, השכן הזה שימש כמזכיר במוסדות "עץ חיים". כחודש לפני אותו לילה התקיימה הגרלה לאחר מגבית לטובת המוסדות. הוא הזכיר לרבי שמואל שבזמנו רכש כרטיס הגרלה, והנה, כרטיסו עלה בגורל והוא זכה בצנצנת משחה…

במשך מספר שבועות, המשיך השכן וסיפר, הוא מסתובב עם המשחה ומחכה להזדמנות להביאה אליו, אולם מכיוון שהוא חוזר לביתו בשעה מאוחרת בלילה, הרי שלא היה לו מתי להביא. הלילה הוא חזר הביתה, נתקל בצנצנת וחשב לעצמו כי הגיע הזמן להביאה אליו, הוא החליט לבדוק אולי בכל זאת מישהו ער שם. ומכיוון שראה שהאור בחדר דולק, התקרב לבית ושמע מבעד לדלת קולות דיבור, והנה הוא כאן להשיב זכייתו…

כשסיפר את הסיפור הזה לאחד מבניו הפטיר ואמר: הבט וראה עד כמה מוטלת עלינו המשימה רק להתפלל, לא לחשוב מאין יבוא עזרי אלא להתפלל ולהאמין בכל יכול שימציא את עזרתו באופנים פלאיים שלא היו עולים על דעתנו…

לא ראיתי צדיק נעזב

כך חי לאורך כל ימי חייו, מצעירותו ועד זקנותו. הוא והתהלים שלא מש מידו. מדי יום היה מסיים לפחות פעם אחת את ק"נ מזמורי נעים זמירות ישראל, ובמשך תקופות ארוכות היה אף מסיים פעמיים. הוא חי עם התהלים, חי עם הקדוש ברוך הוא.

למעלה ממחצית שנות חייו סבל מרורות מבעיות בריאותיות ברגליו, כל הליכה עלתה לו בקושי רב, והמצב הלך והחריף עם השנים. לפני כחמש שנים כבר לא היה מסוגל ללכת בכוחות עצמו, ונאלץ להתיישב על כיסא גלגלים. אולם בתקופה הראשונה – היה משתמש בכיסא הגלגלים כהליכון. הוא היה מניח את התהלים על מושב הכיסא, וכך צעד את כמה מאות המטרים המפרידים בין ביתו לבית הכנסת "הר צבי", עקב בצד אגודל, כשלעתים הדרך הקצרה הזו היתה אורכת לא פחות משעה ומחצה! או במושגיו: חצי ספר תהלים…

כל פעם שנשאל מה יהיה, ולא משנה מה העניין, היה מפטיר בכוונה ואמונה אמתית: דער באשעפער וועט העלפן (-הקב"ה יעזור). לא מן השפה ולחוץ, אלא כך באמת האמין וחי. והעובדה היא שתמיד אכן ה' עזר. ראו אצלו ניסים גלויים ממש. 'חרב ההשתדלות', כלשונו של מרנא החזו"א באמונה וביטחון, לא היתה תופסת אצלו כמעט שום מקום. כאשר היתה צרה או כאב או כל עניין שהוא, הדבר הטבעי והמתבקש והראשון מבחינתו היה – להתפלל ולבקש בפשטות מהאבא הכל יכול.

מספר אחד הבנים, כי בתקופה בה השיא את אחד מילדיו, לפני כשלושים שנה, רכש עבורו דירה בפרויקט ברחוב שמואל הנביא. הדירות נמכרו במחיר זול מאוד, ומחירם האמיר בקצב מהיר ביותר. הנוהל היה, כי מדי תקופה היו צריכים להביא תשלום נוסף עד לסיום הבניה.

יום שישי אחד, כך מספר הבן, צלצל אליו בעל הפרויקט ואמר לו שעליו להביא תשלום לדירה על סך של כמה עשרות אלפי שקלים – עד לשעה 12 בצהריים. השעה היתה עשר בבוקר. בעל הפרויקט ציין בפניו כי הוא לא מוטרד, ואפילו ישמח אם לא יביא את הכסף, מפני שכיום יוכל למכור את אותה דירה בעשרות אלפי שקלים יותר…

רבי שמואל זצ"ל הניח את הטלפון, ורעייתו הרבנית תבחלט"א שואלת אותו האם יש לו את הכסף, או לפחות מושג קלוש איך להשיג את הסכום המדובר. הוא השיב שעדיין לא, אבל כמובן: ה' יעזור…

איך יעזור? איך בכלל ייתכן להשיג סכום כזה בחלון זמן בלתי אפשרי שכזה? החשבונות הקטנים לא תפסו שום מקום בשיקוליו של רבי שמואל. הוא חבש את מגבעתו ויצא החוצה, להשיג את התשלום.

כעבור מספר דקות – הוא חוזר הביתה, על פניו אותו מבע שלו ששכן שם כל ימי חייו. ה' עזר. הוא סיפר, כי בדרכו החוצה התפלל אל בורא העולם שימציא לו את הסכום בכדי שלא יפסיד את הדירה, ובדיוק הוא פוגש ידיד, ושאל אותו אם יש לו אולי איזה סכום כסף להלוות לו. הידיד אמר לו שבדיוק עכשיו יש לו, והוציא מכיסו חפיסת שטרות – בדיוק כמניין התשלום שהיה צריך לשלם – והלווה לו!

כי כשאמר שה' יעזור, הוא באמת ובתמים האמין בכך בלי שום ספק. ה' הוא הלא היחיד שיכול לעזור, והוא יעזור…

כך חי בכל רגע ורגע. בשנה האחרונה, כאשר רעייתו הרבנית תליט"א חלתה בנגיף הקורונה ואושפזה במצב קשה מאוד, ולאחר מכן היתה זקוקה לתקופת שיקום, ובאופן טבעי לא עבדה, ולא היתה שום הכנסה לקיים את ביתם שהיה עולה לא מעט, הן בשל ההוצאות הרפואיות הרבות, הן בשל עלות אחזקת אח סיעודי צמוד, והן בשל ההוצאות השוטפות השגרתיות של הבית שלא חדל לארח ולהכניס אורחים. גם כשהמצב היה כזה, שהוא לא יכול היה כך בפשטות לחבוש מגבעת ולצאת החוצה אולי ימצא שם איזה ידיד עם כיסים תפוחים – הוא לא חדל מלהאמין בפועל. באמונה תמימה וחסרת צל של ספק.

ואכן, בתו תחי', שטיפלה בחשבונותיו בשנה האחרונה מעידה, כי בכל פעם ששאלה אותו מה יהיה, והוא ענה שה' יעזור, ה' עזר. היו ניסים מעל לדרך הטבע. בכל יום חיוב, בכל תאריך שהיו זקוקים לסכום גדול שאמור היה לצאת – פתאום הגיעה הישועה, וכל פעם מכיוון אחר ובלתי צפוי! במשך שנה שלימה של אי הכנסה כלל, של חוסר אונים אובייקטיבי מוחלט, הוא דבק באמונתו, והפלא התרחש שוב ושוב ושוב. בכוח אמונתו האמתית והתמימה בלי שום עול חשבונות.

הוא היה ספר מוסר חי של אמונה בהירה ותמה וזכה וחפה מכל סרך. בכל הליכותיו זכר אותו, ועל כל נשימה ונשימה הילל ק-ה.