"למה חרה לך ולמה נפלו פניך" (בראשית ד ו)
"ויחר לקין מאד ויפלו פניו. ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך" [בראשית ד ה-ו]. לכאורה דברי הפסוק אינם מובנים. על מה הקב"ה תמה ומתפלא, הרי ברור שהיטב חרה לו לקין על שמנחתו לא התקבלה.
מבארים על דרך חידוד: ישנה תופעה מעניינת מאד: כאשר אדם בא אל הרב עם שאלה לגבי כשרותה של בהמה, אם הרב יפסוק שהיא טריפה, השואל לא יכעס על הרב. לא יחשוב שיש לו משהו נגדו. הוא יצא בהכנעה והשלמה. גם אם נגרם לו הפסד רב.
לעומת זאת, כאשר אדם מתדיין עם חברו לפני רב, אפילו אם הדיון הינו על סכום פעוט, אם הרב יפסוק לרעתו, מיד יתקצף. יאמר שהרב משוחד, אינו בקי בדינים יש לו נגיעות אישיות וכו' וכו'. מדוע, מה ההבדל? ובכן, האדם אינו כועס על ההפסד האישי שלו. את זה הוא יכול לקבל. אבל, כועס הוא על כך שחברו הרוויח…
אומר היה הרב מבריסק: הקב"ה שאל את קין "למה חרה לך ולמה נפלו פניך", האם כואב לך על שלא קיבלתי את מנחתך, או על שקיבלתי את מנחת אחיך…
קשה לאנשים לראות את הצלחת הזולת
קשה לאנשים לראות את הצלחת הזולת. הם רוצים להתבלט ולהראות, לא לחיות בצילם של אחרים. אנשים אוהבים שמחמיאים להם ומעריכים אותם. כאשר ישנו אדם שבולט יותר מהם, הם חשים נפסדים ונבגדים. וממילא מנסים לסלק את אותו 'מזיק' מהסביבה.
זכורני, לפני שנים רבות היה בבית הכנסת שלנו בחור צעיר ש'עשה שמח' בשמחת תורה .שר, הרקיד, מחא כפים בעוז, וכך הוביל את כל הציבור אחריו. כמובן שזכה להערכה רבה על כך. פעם הגיע לבית הכנסת בחור שעלה עליו בכשרונותיו ומרצו. הצעיר שלנו לא יכול היה לסבול זאת. פרש לגמרי מהריקודים, התיישב בצד והחל ללמוד, אדם אוהב להתגדל ולהתגדר. אם הדבר אינו מתאפשר לו, כל זה איננו שווה לו.
•••
"ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד ז)
"הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" [בראשית ד ז].
היצר הרע משתוקק להפיל את האדם ברשתו, אבל בכוחו של האדם למשול בו. כאשר היה רבי אליעזר מדז'יקוב ילד קטן, עשה פעם מעשה שובבות בביתו. אמר לו אביו, רבי נפתלי מרופשיץ: "לא מתאים לילד כמוך לעשות מעשה שכזה!". אמר הילד: "אבל היצר הרע פיתה אותי!". אמר אביו: "אדרבה, יכול אתה ללמוד מהיצר הרע כיצד להתגבר עליו! אם הוא משקיע מאמצים כה רבים לפתות אותך, אתה יכול להשקיע מאמצים משלך למשול בו!". אמר הינוקא הפיקח: "ההשוואה אינה תואמת. ליצר הרע אין יצר שמפריע לו!"…
אבל, ודאי שדבריו של רבי נפתלי מרופשיץ נכונים. זו הדרך הראויה להילחם ביצר. "מאויבי תחכמני". כך מסופר על רבי נפתלי עצמו. פעם, בימי הסליחות, צלצל השעון מוקדם מאד בבוקר. רבי נפתלי התכונן להתגבר כארי ולקום לעבודת בוראו. בא אליו היצר ואמר: 'מדוע אתה קם כל כך מוקדם, אינך רואה שכולם עדיין ישנים?'. אמר לו רבי נפתלי: 'שקרן שכמוך, והלא אתה ער!'…
עליך לחקור את דרכיו של היצר וללמוד מהן
פעם ניגש חסיד לרבו, רבי יחיאל מיכל מאוסטרובצה, ודמעתו על לחיו. "ירשתי חנות מאבי ז"ל. כאשר הוא ניהל את החנות, היא שיגשגה ופרחה. הביאה פרנסה בשפע. מאז שהחנות עברה לידי, היא הולכת מדחי אל דחי. אנו צוברים רק הפסדים. מאין יבוא עזרי?"
שאלו הרבי: "אמור נא בני, כאשר אין לקוחות בחנות, מה אתה עושה?". אמר הבן: "אני קורא בעיתון". אמר הרבי: "הוא הדבר! אביך ז"ל, כאשר רק היה לו רגע פנוי, מיד היה פותח ספר קודש. לומד, אומר תהילים. היצר הרע ראה, ושלח קליינטים שיפריעו לו בעבודת הקודש. לפיכך היתה החנות תמיד מלאה לקוחות. אך אתה, הרי ממילא אינך לומד. היצר הרע מרוצה, ואין לו כל צורך וענין לטרוח לשלוח אליך לקוחות"…
סיפרתי בעבר: רגיל הייתי להסתפר אצל ספר קבוע כחמש עשרה שנים. תמיד נכנסתי, ישבתי והמתנתי בסבלנות לתורי. פעם אחת החלטתי: חבל על הזמן שיורד לטמיון בהמתנה. אקח איתי ספר לעיין בו.
אך נכנסתי, והנה בעל המספרה פונה ללקוחות היושבים וממתינים לתורם: "רבותי, הרב נמצא כאן. ראוי לכבדו. אולי תואילו לותר על תורכם ולתת לרב להסתפר ראשון?"…
פלאי פלאים. כאמור, חמש עשרה שנה אני מסתפר אצל אותו ספר. מעולם לא עלה על דעתי לבקש מהאנשים הממתינים לוותר על תורם לרב. אבל, כשהגעתי עם ספר, כשהתכוננתי לשבת ללמוד, הדבר הפריע נוראות ליצר הרע, והוא הכניס בראשו של הספר את הרעיון לקדם אותי בתור…
"לפתח חטאת רובץ". היצר הרע אורב לנו על פתחנו. מחפש אותנו. אבל אל יאוש. הקב"ה מבטיח: "ואתה תמשול בו". בכוחנו למשול בו ולהכותו שוק על ירך. אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. אם לא היתה לנו היכולת לנצח את היצר, הבורא יתברך אל היה דורש זאת מאיתנו.
(מתוך הספר 'מפיק מרגליות')