לימוד תורה הוא רק בעמל וביגיעה. להבין היטב את מה שלומדים, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. גם אחרי על העמלה והיגיעה צריך לעוד הרב סיעתא דישמיא לכוון לאמיתה של תורה, אולם בוודאי אי אפשר להסתפק בלימוד שטחי ובקריאת הגמרא כמו שקוראים תהילים.
ה"חזון איש" זצ"ל אומר, שעל ידי שאדם עמל בתורה, הוא זוכה לעונג רוחני עליון, והעונג הזה מביאו לכוון לאמיתה של תורה ולאמיתה של הלכה.
על רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל מספרים שאמר, כי היה מוכן לתת את כל התפילות שהתפלל מעודו עבור דין מחודש אחד של הגמרא. באר ה"חזון איש" את דבריו, שכוונתו לא היתה, חלילה, לעשות מסחר עם תפילותיו, אלא הוא התכוון להמחיש עד כמה הוא מייקר כל דין מחודש שיוצא מלימוד הגמרא.
יש לדעת איך לשאול שאלה!
כל אחד מאיתנו יודע כמה מתפלפלים חכמי הגמרא על שורה אחת מדברי המשנה, מנסים לפענח ולדקדק בכל מילה הכתובה בה.
מציעים פירוש אחד, ואם מוצאים בו איזשהו סדק- מציעים פירוש אחר. לעיתים, הפירוש השני אמנם 'סתם' את הסדק הראשון, אולם התגלה בה סדק אחר, וכיון שכך- יחפשו דרך שלישית בביאור המשנה. כך מתרגלת אותנו התורה הקדושה לחשוב הלוך וחזור, לדייק בכל מילה, לחשוב על כל האפשרויות, ולהבין כל דבר על הסוף.
משום כך, גדולי תורה, שלומדים תורה בעמל וביגיעה, ומאמצים את ראשם להבין היטב את כל השקלא וטריא, ואת כל הנפקא מינות העולות מן הפרושים השונים שבסוגיה- יכולים לענות לכל שואל שבא להתייעץ איתם ומבקש את הכרעתם. ראשם משופשף דיו כדי לנתח לעומק את כל צדדי השאלה, ולהשיב את התשובה הנכונה, העומדת במבחן האמת.
פעם שאלתי את מרן הרב מבריסק זצ"ל שאלה בקשר לנערה שלמדה בסמינר חרדי, והנהלת המוסד החליטה להרחיקה, לאחר שיצא עליה לעז שלא בצדק. מאחר שהורי הנערה לא היו שומרי תורה ומצוות, היתה סכנה מוחשית שתוך פרק זמן קצר ביותר היא תפרוק עול. לא ידעתי כיצד לפעול בעניין, ולכן פניתי לרב מבריסק, אביהם של ישראל, שינחה אותי בדרך הנכונה.
להפתעתי הרבה, ספגתי ממנו תוכחה רצינית. "תאמר לי", פנה אלי בטון תקיף, "בכל הסירים אני חייב להתערב?!"
ואני, אברך צעיר כבן עשרים, הייתי נועז, ואמרתי: "אם הרב פטור, אז גם אני פטור מלדאוג לה ומלטפל בעניין"…
למשמע דברי, החל הרב לגעור בי: "מי אמר לך שאתה פטור? האם ממני שמעת שאתה פטור?! אתה לא פטור!".
"ריבונו של עולם", אמרתי לעצמי, "מה הרב רוצה ממני?".
לפתע היתה הארה מן השמים, והבנתי שלא שאלתי את השאלה בצורה נכונה! הרב רצה לחנך אותי איך שואלים שאלה!
מדברי היה משמע כי אני מבקש מהרב מבריסק להתערב בהחלטות של הנהלת המוסד. המנהלים החליטו שיש להוציא את הילדה, ואני מבקש שהרב יכתיב להם מה לעשות, ויורה להם להחזיר את הנערה. לפיכך השיב לי הרב: "בכל מקום אני צריך להתערב?!", וזאת עוד מבלי ששמע את דעתם ושיקוליהם, הרי שאלה כעין זו אמורה להישאל מפיהם.
הבנתי כי עלי לשאול את השאלה שלי, ולכן פניתי שוב לרב, ואמרתי: "ברצוני לשאול את השאלה בנוסח אחר"…
"אז תשאל"… נענה הרב מבריסק.
"נערה זו היא בת ישראל, ובנות המוסד גם הן בנות ישראל. מנהל המוסד טוען כי בת זו תגרום נזקים רוחניים לבנות אחרות. שאלתי היא, האם אני מחוייב להשתדל ולעשות מאמצים על מנת שיקבלו אותה בחזרה?".
הרב מבריסק ענה לי: "אין דוחים נפש מפני נפש! תעשה את כל הטצדקי שבעולם כדי שהנהלת הסמינר תקבל אותה בחזרה".
הרב נתן לי מנה רק משום שהכיר אותי, וידע היטב עם מי יש לו עסק… הוא ידע שעל אף גערותיו לא אניח לנושא, ולא אזניח את הטיפול בנערה. משום כך הוא בחר בצורה הזאת, לחנך אותי שלא רק שצריכים לדעת איך משיבים תשובות, אלא גם איך שואלים שאלות. יש שאלות שהן לא העסק שלך- אותם אל תשאל!
לימוד הגמרא משפשף את הראש, מחדד את השכל, לדעת מה לשאול, איך לשאול, מה להשיב, והאם התשובה סוגרת את כל הפינות, ולא נותר כל סדק. כל מהלך בגמרא יוצר נפקא מינות להלכה, וצריך לחשבן היטב כל הווה אמינא וכל מסקנה, כדי לדעת את הפסק הנכון.
מפורסם הסיפור על מרן הרב שך זצ"ל שאמר שיעור בישיבה. לפתע שאל אחד מהבחורים הצעירים שאלה שהפריכה את היסוד של השיעור. הרב שך חשב כמה דקות, סגר את הגמרא ופנה לצאת. "הוא צודק", אמר ללא כל בושה. אחר כך הוסיף ואמר: "יכולתי לתרץ לו תרוץ שהיה מניח את דעתו, אולם הרגשתי שתרוץ זה אינו לאמיתה של תורה!".
(מתוך הספר אריה שאג- ספר שמות)