איש אמת חדור בדרך התורה והמסורה ללא חת, היה הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין זצ"ל ראש ישיבת גרודנא באשדוד.
אמת זו בשילוב עם מידותיו המסולאות, והתמסרותו המוחלטת כלפי לומדי התורה די בכל אתר ובפרט כלפי תלמידיו, הניבו מעשים מופלאים, 'מופקעים' מעולם ה'נגיעות' האישיות.
ולדוגמה, בבחינותיו לקבלה בישיבה. מבחנים אלו אף כי היו נערכות בקפידא ותוקף, ולעיתים אפשר שאכן היו מרתיעות את הנבחן, עם כל זה אם ראש הישיבה היה חש שאף שהנבחן אכן הנהו תלמיד מצויין, עם כל זאת אין נפשו נשואה באמת לבוא לישיבת גרודנא וכי כל הסיבה שהוכרח לבוא הנה, היא מכיון שלא התקבל לישיבה שליבו חפץ בה באמת.
במקרה שכזה, מיד כשהיה הגאון הרב קרלנשטיין נוכח ועומד על כך היה נחלץ ופועל למען בחור שכזה ללא פשרות וללא דיחוי.
כך פעם אחת נבחנה אצלו קבוצת בחורים ובהם תלמיד מיוחד העולה על כולנה. ולכשלא הסתיר ראש הישיבה את שביעות רצונו, התעניין הרב בעדינות אצל הנער האם יזכה לראותו בחדש אלול בישיבה. הפליט הנער שבחוסר ברירה ייאלץ מן הסתם לבחור בישיבת גרודנא לעצמו, ועבורו זו ברירת דיעבד לפי שמלכתחילה דוקא ציפה להתקבל לישיבת חדרה אלא שפניו הושבו משם ריקם.
משיצאו הדברים מפי הבחור הנבחן, נטל על אתר הגרד"צ את שפופרת הטלפון שלצידו. הוא חייג לגאון רבי יהושע ארנברג שליט"א ראש ישיבת 'כנסת יצחק' – חדרה, ואמר לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שברגע זה התוודע לבחור כליל המעלות שהצליח בבחינה אצלו למעלה מן המשוער ולדעתו הנהו מושלם ומוצלח ביותר, וגם שמע מפיו על רצונו להתקבל לישיבת כנסת יצחק בחדרה, 'עניות דעתי', הטעים הרב קרלנשטיין, 'שהחמצה גדולה תהא לישיבת חדרה אם תסרב לקבלו'.
למשמע שיחת הטלפון הכל כך ברורה, ניתר ממקומו ה'רשם' של הקבוצה הנזכרת שכה טרח לשכנע את הבחור הנזכר לבוא ולהיבחן בישיבת 'גרודנא', הוא סינן בלחש להגרד"צ קרלנשטיין שכל קבוצת הבחורים שנבחנה כאן ברגעים אלו שוכנעה להופיע רק מחמת בחור זה, וכי הוא חרד שאם יוברר שנער זה בסופו של דבר לא יכנס לישיבת גרודנא, עלולה כל החבורה להיפרד כלעומת שבאה.
הרב קרלנשטיין האזין היטב לדברים ואף שכמובן עיכל את עומק משמעותם, אך עם כל זאת לא אבה להאזין לדברי ה'רשם' ולשנות את מה שפעל.
סוף דבר אכן הבחור הנזכר התקבל לישיבת מחוז חפצו בחדרה, בידיעת ובעידוד ראש הישיבה הרב קרלנשטיין.
לא בזאת בלבד נתגלתה מידת האמת המזוקקת של הגאון רבי צבי דב קרלנשטיין, הבה נשית עינינו לעובדה הבאה:
מעשה בבחור שהמתין לתשובה האם הצליח בבחינה לישיבת פוניבז' בתאריך י"ג מנחם אב.
התאריך הנזכר היה נחשב יחסית מאוחר מאוד ביחס לזמני תשובות הקבלה של שאר הישיבות שכן בכל ישיבה מן המנין קיבלו הנבחנים תשובה בחדשי אייר – סיון.
כתוצאת מצב ביניים זה היו הנבחנים לפוניבז' טורחים לנסות לקבל בדל של מידע מ'החלונות הגבוהים' בישיבה האמורה מתוך הצורך המובן מאליו לדעת האמנם יש סיכוי גבוה להיכנס שמה, או שעליו לטרוח בינתיים 'לשריין' לעצמו מקום בישיבה אחרת שמא אכן לא יתקבל בפוניבז'.
הבחור דידן כסס צפרניו בהמתנה למענה מהישיבה המיוחלת ומשהסיק מתוך הרמיזות שקיבל מ'למעלה' בפוניבז' שכנראה איננו מן המתקבלים, החליט להיבחן גם בישיבת בגרודנא.
המבחן בגרודנא נערך בתחילת חדש אב.
ראש הישיבה הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין התפעל מאוד מהנבחן והביע סיפוק רב מרמתו.
ההתפעלות היתה כה גדולה עד שהרב חרג ממנהגו ושאלו את הנער ישירות 'התבוא לישיבתנו בפתיחת שנת הלימודים בחדש אלול השנה?'
השיב הבחור בשפל קול: 'אם לא יקבלוני בפוניבז"…
הרב הגיב מיד, מוחה על כבוד התלמיד המופלג, 'למה 'אם לא"?…
הנער שתק במבוכה.
הגאון הרב קרלנשטיין שב והתקומם 'למה שלא יקבלוך בפוניבז'?
לא נחה דעתו של ראש ישיבת גרודנא עד שיצא בכבודו ובעצמו אל העיר בני ברק, שמה נכנס להג"ר אברהם כהנמן נשיא ישיבת פוניבז' ובקשתו בפיו לטובת הבחור הנזכר, ולא אבה לצאת משם עד שהובטח לו שהלה מתקבל לפוניבז'.
עובדה נפלאה זו של נשיאה בעול עד הקצה משתלבת בחן עם המעשה הבא:
מעשה בתלמיד מישיבת גרודנא באשדוד שהיה כבר בגיל ה'שידוכין' וקיבל הצעה אודות בת ממשפחה מהעיר תל אביב.
אביו של הבחור שהיה קרוב אצל הרב שך עשה את פעמיו ועלה אל הקודש בבני ברק להתייעץ עם ראש ישיבת פוניבז' אודות השידוך המדובר.
בתשובתו נקב הרב שך בשם של רב מסויים מהעיר תל אביב, באומרו שכדאי לברר אצלו אודות הנערה ומשפחתה.
המשפחה עשתה כעצת ראש הישיבה, ואכן ביררה אצל אותו רב והתרשמה ממנו עמוקות לטובה בנוגע להצעה האמורה. ואף שאחר הבירור היה הדבר קרוב לחיוב נכנס הבחור לרבו הגרד"צ ושאלו לדעתו. השיב ראש ישיבת גרודנא כך: לפי כתובת המשפחה האמורה, אני מניח שהרבי מסדיגורא שבת"א מכיר את הבית הזה היטב, אי לכך, הציע הרב קרלנשטיין על אתר, באחד הימים הקרובים אכנס אליו ואברר אצלו את כל הנדרש בעזרת השם.
בינתיים הוצעה הצעה נוספת לבחור הנזכר, ומכיון שההצעה הקודמת עודה מתמהמהת, ממתינה לבירור אצל הרבי מסדיגורא וכנ"ל, לפיכך החליט המיועד לגשת להצעה השניה, הצעה זו עברה לשלב המעשי ואף הזוג נפגש כבר פעם אחת.
ביום המחרת נכנס הבחור באקראי ללא שום כוונה מוגדרת לחדר ראש הישיבה, ומשהבחין בו ראש הישיבה, האיר פניו אליו וסח לו שאמש נסע במיוחד לת"א לבית האדמו"ר מסדיגורא וחקר ובירר אצלו על המשפחה הנזכרת…
לכשהבחין הגרד"צ שהדם אזל מפני הבחור הניצב לפניו ושיניו דא לדא נקשן, נחרד בשאלה על מה ולמה.
הנער במבוכתו סיפר שלמעשה הם מנסים עכשיו משהו אחר, וכי כבר אתמול הוא נפגש…
הגיב ראש הישיבה באחת: 'דף חדש. בוא נדון בדבר החדש'. ולא הניח לבחור להוציא אפילו מילה אחת של התנצלות…
ראש הישיבה שב וחתם בנחת: 'דף חדש'!…
(אפשר לתקן – סיפורי רבי שלמה הופמן)