האם אדם שדיבר דברים בטלים בשעת התקיעות צריך לחזור ולברך? │ ומה העניין שיהיה בעל תוקע אחד למשך כל התקיעות?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות ראש השנה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקצ"ג סעיפים ג' – ד']
דיבור בשעת התקיעות וביניהם
אסור לאף אדם לדבר בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, משום שהברכה שבירך התוקע על התקיעות דמיושב, עולה לו גם על תקיעות דמעומד, אבל אם רוצה לדבר בדבר שקשור לתקיעות או לתפילות, זה לא נחשב הפסק, ומביא המשנה ברורה בשם דרך החיים שדעתו היא, שבין הברכה על התקיעות עד סוף תקיעות דמיושב, אסור להפסיק אפילו בתפילות, ולכן לא יאמר את יהי רצון שנדפס במחזורים בין התקיעות דמיושב אלא יהרהר בליבו, ופשוט וברור, שאסור לדבר בשעת התקיעות עצמם, ואסור אפילו לירוק, כיוון שצריך לשמוע את כל התקיעה מראשה לסופה, ואם אדם דיבר דברים בטלים בתקיעות, אינו צריך לחזור ולברך, ואינו דומה הדבר לאדם שדיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כיוון שהם שתי מצוות, אבל תקיעת שופר הכל מצוה אחת, ואינו חוזר ומברך, ודומה הדבר לאדם שמדבר לאחר שטעם מעט מברכת המוציא, שאינו חוזר ומברך, כיוון שהכל סעודה אחת, ועל כל פנים, אין צריך לומר שאסור לדבר בין הברכה לתקיעות מלבד מעניין התקיעות, ואפילו שבסימן קס"ז סעיף ו' מבואר שלכתחילה לא יפסיק כלל אפילו בדברים שקשורים לסעודה, בכל זאת שונה הדבר בתקיעות משום שמדובר בדבר שצריך לדבר עליו, כגון שאומר להביא שופר, או שהוא אומר לשכשך את השופר במים משום שאינו יכול לתקוע בו, ואמנם, אדם שדיבר בין שברים לתרועה בתשר"ת, לא הפסיד את הברכה כיוון שכבר התחיל לתקוע, אבל את התשר"ת עצמו הוא הפסיד, ולכן חוזר ותוקע מתחילת אותו הסדר וללא ברכה.
בעל תוקע אחד תוקע את כל התקיעות
בעל תוקע שתקע את התקיעות של מיושב ממשיך ותוקע את התקיעות של מעומד, כיוון שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור, אבל אין הדבר מעכב ואפשר להחליף את התוקע, ובכל זאת ראוי שהתוקע הראשון יתקע את כל התקיעות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א