הרב אברהם פוקס והרב יעקב לוסטיגמן
כשנכנסנו על מעונו של הגאון רבי נתן זוכובסקי שליט"א, ראש ישיבות 'גאון יעקב' ו'חכמה ודעת', לא ידענו מה מצפה לנו. חשבנו שהגענו לשמוע כמה דברי חיזוק ולהמשיך הלאה, אבל כשפתח ראש הישיבה שליט"א את פיו, החל לפרוש בפנינו משנה סדורה משך שעה ארוכה, כמעיין המתגבר, כשהוא מפרט בהרחבה רבה מתוך ניסיון של עשרות שנים בהיכלי הישיבות הקדושות, כמרביץ תורה שעוקב אחר התפתחות תלמידיו, ויודע לומר מה הוא המונע העיקרי שמעכב את חלקם מלהתקדם למרבה הצער.
"הגישמאק בלימוד", הסביר לנו ראש הישיבה, "הוא לא רק תוספת נחמדה לבחור ישיבה מן המניין. מי שחושב שבחור ישיבה צריך ללמוד, ואם אפשר שגם ייהנה מהלימוד, טועה. בחור ישיבה צריך ללמוד וליהנות מהלימוד. ההנאה חשובה מאוד, מכמה וכמה סיבות.
"קודם כל, צריך לדעת שחלק גדול מהמשברים שבחורים חווים, נובע מכך שאין להם הנאה מלימוד הגמרא. בחור שאין לו גישמאק, לא יכול לשמוח, אין לו חשק ללמוד. ואם אין לו חשק ללמוד, הוא לא יוכל להישאר בלימוד לאורך זמן. כמה זמן יכול בחור ללמוד במרץ, אם הוא לא באמת אוהב את הלימוד ונהנה ממנו?
"על אחת כמה וכמה כשמדברים על הטווח היותר ארוך, אחרי החתונה. כשהוא כבר מחוץ לכתלי הישיבה, ונמצא ברשות עצמו. אולי הוא יהיה בכולל, יהיה לו חברותא, אבל הלימוד לא יהיה כמו שצריך, כל עוד הוא לא יאהב ללמוד".
מה באמת עושים כדי להשיג גישמאק בלימוד? איך קונים את האהבה לתורה?
"אם תשאל בחור מהשורה למה הוא לא אוהב ללמוד, סביר להניח שהוא יסביר כל מיני הסברים. אין לו חשק, הוא לא בחור שמסוגל לשבת הרבה זמן על מקום אחד, ועוד כל מיני תירוצים מתירוצים שונים.
"אבל האמת הפשוטה והברורה היא שהוא פשוט לא מבין את הגמרא. קשה לו להודות בכך, אפילו בינו לבין עצמו, אבל האמת היא שאם הוא היה מבין את הגמרא, הוא היה מקבל חשק ללמוד וכל הבעיות האחרות היו נעלמות ממילא.
ראש הישיבה מתכוון לומר שהבחורים הללו מתקשים לעשות 'חילוקים', ולהבין סברות דקות בלומדעס?
"לא לא. כשאני אומר שהוא לא מבין, אני מדבר על גמרא ורש"י. הבסיס! אדרבה, דווקא לדקלם ר' חיים ו'קצות' הוא יודע מצויין. הוא ממש שולף ראשונים ואחרונים בלי שום בעיה, אבל את הגמרא הוא לא יודע.
"לכן הוא לא יכול ליהנות מה'ר' שמעון', כי הוא לא מבין על מה ר' שמעון מדבר. חסר לו הבסיס של הגמרא. כדי להבין ר' שמעון שקאפ באמת, צריך ללמוד קודם את הסוגיה עצמה בגמרא, לחזור עליה שוב ושוב, שתהיה ברורה ובהירה. בלי לעשות ויתורים והנחות. להבין כל מילה ברש"י, להבין מה הגמרא רוצה, מה כאב לה, למה השאלה הזאת נשאלה, ואיך בדיוק התשובה שהובאה מתרצת את השאלה. אם הסוגיה ברורה ונהירה אצל הבחור, רק אז הוא יכול ליהנות ממנה, ורק אז הוא יכול ליהנות מלפלפל בעומק הדברים".
זאת אומרת שבחורים צריכים להשקיע בעיקר בהבנת הגמרא ופחות במפרשים?
"חלילה. בוודאי שצריך להשקיע בהבנת דברי המפרשים, לא בחינם קבעו גדולי ראשי הישיבות את סדר הלימוד כך שמחלקים אותו בין עיון ובקיאות. לימוד העיון יש לו חשיבות שאי אפשר לתאר, אבל זה צריך לבוא בשלב השני, רק אחרי שהגמרא ברורה ומאירה כנתינתה מסיני.
"אגב, בעניין זה אני רוצה לומר משהו שאולי הוא קצת חריף, אבל זאת נקודה למחשבה וכדאי שישימו עליה לב. כשבחור או אברך רוצה ללמוד הרבה מפרשים וחייב לדעת את כל ה'רייד' הישיבתי בסוגיא זו או אחרת, הוא חושב שהוא לומד בעיון, וככל שידע יותר מפרשים ויותר חידושים כך העיון שלו משובח יותר.
"אבל האמת היא שמי שלומד הרבה מפרשים ואינו משקיע מספיק זמן כדי להעמיק ולהבין כל אחד מהם, הוא לא לומד בעיון אמיתי, זה לימוד של 'עיון בבקיאות'.
"כשלומדים מפרש, צריך להבין לא רק מה הוא אומר, אלא גם למה הוא אומר כך ולא אחרת. מה הכריח אותו לומר כך. האם החידוש שלו התחייב מתוך הסוגיא באופן שבו הוא למד אותה וכו'.
"אם רק צוברים ידע אודות שיטות המפרשים השונים, מה שקורה זה שבעצם לומדים עיון בבקיאות. זה הבקיאות של העיון, זה לא העיון האמיתי. זה לדעת הרבה אבל לא להבין לעומק לאמיתה של תורה.
"אז אם אתה כבר לומד בבקיאות, לא עדיף שתלמד את דברי הגמרא? תלמד כבר כמה דפי גמרא בבקיאות, זה בוודאי יותר חשוב מללמוד כמה שיעורים של כמה ראשי הישיבות בבקיאות.
"מה הרווחת? נשארת בלימוד שטחי. אם אתה רוצה ללמוד בדרך העיון, אז תלמד כמו שצריך, במתינות, עם מחשבה עמוקה על כל מפרש. כשלמדתי בישיבה בחברון בחורים היו יכולים לשבת יותר משעה על הבנה של רשב"א אחד!".
איך באמת מגיעים ליכולת הזאת להעמיק כך בגמרא ובראשונים?
"צריך לרצות להתקדם, אבל התקדמות אמיתית. לא לנסות להרשים אחרים ולהוכיח להם שהתקדמת, אלא לעבוד באמת ובתמים כדי להתקדם.
"אני תמיד אומר כשמגיע אלול, מגיעים עשרת ימי תשובה, כל בחור רציני מקבל על עצמו קבלות טובות. תבדוק מה בחורים מקבלים על עצמם? להוסיף הנהגה כזאת או אחרת. בחורים יותר מתמידים יקבלו על עצמם ללמוד עוד שעה מדי יום. הוא לומד היום כשמונה שעות ביום, ורוצה להוסיף שעה תשיעית.
"ואני תוהה בעניין הזה. הרי כולנו התחנכנו בבתים טובים. חסרים לנו מעשים טובים? כולנו מתפללים שלוש פעמים ביום, מניחים תפילין, לובשים ציצית וכו', אנחנו מדברים על בחורים רציניים, דיברתי על בחור שלומד שמונה שעות ביום. אז הוא רוצה להוסיף שעה תשיעית, אני לא מזלזל חלילה וחס בשעה של לימוד, אבל אני חושב שהיה הרבה יותר אם היה מתחיל להשקיע יותר באותן שמונה שעות שהוא כבר לומד, שיהיה עם יותר רצינות, עם יותר אכפתיות, עם יותר העמקה וחתירה לאמיתה של תורה. עוד שעה אולי תוסיף לך שעה כל יום, אבל השבחת שמונה השעות הקיימות, תוסיף לך עוד שמונה שעות ביום! היא תקנה לך הבנה טובה יותר, הנאה גדולה יותר! למען האמת לא צריך להמתין לאלול ולעשי"ת כדי לקבל כזאת קבלה טובה, אפשר להתחיל עם זה עוד היום, החל מרגע זה".
זה נכון לא רק לגבי השבחת הלימוד, אלא לכל מצוה שעושים. לא כך?
"בוודאי! בכל מצווה להשקיע קצת יותר מחשבה, לעשות אותה בשמחה. זכיתי ללמוד בישיבת חברון ולקנות תורה ודעת מפיו של מורי ורבי המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל. הוא היה מתאר מקצת מסדר יומו של בחור ישיבה ממוצע.
"הבחור קם בבוקר, נוטל ידיים. הנה הוא כבר קיים מצווה. לאחר מכן הוא הולך להתפלל ומקיים מצוות עשה מדאורייתא לפי הרמב"ם, מצוות תפילה. הוא קורא קריאת שמע שזו מצווה דאורייתא לפי כל השיטות. לאחר מכן נוטל ידיים לסעודה ויש לו עוד מצווה, מדרבנן, מברך על הפת, סועד כדי שיהיה לו כח לעבוד את ה', והנה עוד מצוות שנוספו לחבילת המצוות היומית שלו. הוא מברך ברכת המזון ויש לו שוב מצוות עשה מדאורייתא, ואולי בדרך הוא גם עשה חסד עם כמה בחורים, ואז הוא מתיישב על יד הגמרא כדי ללמוד תורה.
"נו… מה הוא חושב לעצמו כשהגמרא כבר פתוחה לפניו? בטח הוא ואמר בוא נתחיל את היום, כי עד עכשיו הרי לא עשיתי כלום… זאת טעות חמורה. תסתכל אחורה תראה מה עשית, כמה מצוות. היש לנו מושג בכלל כמה גדולה וחשובה היא מצוות תפילה? מצוות קריאת שמע? מצוות ברכת המזון? נטילת ידיים, כל מצווה כזאת מאירה את העולם כולו, השכינה שורה על בחור כזה שקיים כל כך הרבה מצוות עוד לפני שהוא התחיל את היום שלו.
"אם בחור יחשוב קצת על זה לפני שהוא מתחיל ללמוד, כל הלימוד שלו ייראה אחרת. הוא יהיה שמח ומאושר. הוא ירגיש סיפוק.
"קנית פעם אתרוג אחרי חיפושים רבים? איזה סיפוק, אה? בחור יקר, יש לך אתרוג ביד, לא אתרוג אחד, ערימה של אתרוגים, כל מצווה יש לה חשיבות בפני עצמה. תחשוב על זה, תתבונן בזה ותראה מה אתה 'שווה', תשמח, תלמד עם חשק והנאה.
"אם תשימו לב, עד עכשיו לא דיברתי בכלל על בחור שמתאמץ להרבות במצוות, אלא בחור שעשה מה שכל בחור אחר עושה בשעות הבוקר. הוא ממילא עושה את זה, אז שישקיע קצת מחשבה, "עכשיו אני נוטל ידיים ומקיים מצווה", תשמח! אני לא אומר לצאת בריקוד, אבל תחשוב על זה שהאמת האמיתית היא שבאמת היית צריך לצאת בריקוד! וזה עוד לפני שהתחלת בכלל ללמוד…
"אז כן, נכון שהטבע של האדם מושך אותו לקבל על עצמו עוד דברים, עוד מצוות, במקום להשביח את אלו שהוא מקיים ממילא. אבל אם אנחנו רוצים להרגיש סיפוק, צריך לעשות את מה שאנחנו כבר עושים עם קצת יותר מחשבה והתבוננות, זה יעניק לבחור, לכל בחור, סיפוק עצום והנאה מרובה".
אולי יהיו בחורים שיטענו שזה עלול להביא אותם לגאווה חלילה…
"ויגבה לבו בדרכי ה'. צריך לדעת מתי צריכים להיות ענווים, ומתי הדבר אסור בתכלית האיסור. לשמוח במצוות ולהעריך את המצוות שעשית זו לא גאווה חלילה וחס. זו אמונה! זו ההכרה שהקב"ה מלוא כל הארץ כבודו וכל פעולה שאנחנו עושים למענו נזקפת לזכותנו ונרשמת לנו וגם נקבל עליה שכר עצום.
"הרי חז"ל אומרים שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. אז למה הם נקראים 'ריקנים'? כי הם לא מודעים למצוות שצברו והתמלאו בהן.
"אדרבה הענווה הפסולה וההרגשה של בחור שהוא לא שווה כלום וממילא לא יצא ממנו כלום, זה שורש כל הרע. זה גם חיסרון גדול באמונה וגם מונע ממנו להתקדם ולהצליח בלימוד ובכל דבר שבקדושה".
ראש הישיבה אמר שבחור צריך להשביח את הלימוד שהוא לומד ממילא, אבל איך באמת עושים את זה בפועל?
"קודם כל צריך לדעת לקנות מכל רב. בחור שחושב שהמגיד שיעור הזה לא מתאים לו, ושהר"מ ההוא לא יודע ללמוד לדעתו, לא יכול להצליח בלימוד. כדי להצליח בלימוד צריך לקנות מכל רב כל מה שאפשר. להתבטל בפניו, לשמוע אותו, לכבד אותו לא רק כלפי חוץ, אלא גם בעומק הלב, לדעת להעריך אותו ולקבל ממנו. יתירה מזאת, צריך לדעת גם לקבל מחבר. אולי החבר הזה אפילו פחות מוכשר ממך, אבל תמיד אפשר לקבל ממנו, לכל אחד יש דרך חשיבה קצת שונה, ולא בכדי אמרו חז"ל שתורה נקנית בדיבוק חברים.
"אני לא אומר שאסור להקשות על הר"מ ולהתווכח אתו על סברות שהוא אומר, או על פירושים שהוא מסביר. בוודאי שצריך, כך היא דרכה של תורה. לא הביישן למד, צריך לשאול, ואם לא הבנת אסור להתבייש. זאת לא בושה לא להבין. הבושה היא למי שלא שואל ולא מנסה לרדת לחקר האמת עד שהדברים יהיו ברורים ומחוורים אצלו.
"נקודה נוספת בשמחת הלימוד: לשמוח בלימוד זה לשמוח בסברא אחת! לא עשר סברות. עדיף שתדע סברה אחת עד הסוף, תבין אותה לעומק עד שתוכל לשמוח איתה ולהרגיש שאתה מבין אותה מצוין, וגם אם יקשו עליך תוכל לענות ולייצג את הסברה הזאת בצורה הכי טובה, כי אתה מבין אותה באמת, ולא רק יודע לדקלם אותה. אם יש זמן ואפשרות, אפשר ללמוד עוד סברה ולשמוח גם אבל צריך להשקיע באיכות, לא בכמות, בוודאי לא כשמדברים על לימוד בעיון שכל המהות שלו זה האיכות וההבנה לעומק".
לסיום, נשמח לשמוע כמה דברי התחזקות שיסייעו לבחור שקורא את הדברים ליישם אותם בפועל…
הרמח"ל כותב על העניין של התפילה והציפייה לגאולה, שיהודי יכול לשאול את עצמו, הרי דורות רבים כל כך התפללו יהודים, על בניין ביהמ"ק שיהיה במהרה בימינו, ואם כן מה כבר יכולה להוסיף התפילה שלי? אני הקטן אוכל להצליח בכח התפילה שלי לגרום מה שלא הצליחו כל הדורות הקודמים, צדיקים וקדושים?
אלא, אומר הרמח"ל, למה הדבר דומה, לעץ גדול שאנשים רבים ניסו לכרות אותו. בא הראשון, ניסר קצת עם מסור, חטב קצת עם גרזן, ולא הצליח. בא אחריו עוד אחד והמשיך עוד קצת, וכך עשרות אנשים ניסו, עד שלבסוף הגיע האחרון נתן עודמכה אחת קטנה עם הגרזן והעץ הענק נפל מלוא קומתו ארצה. לא בגלל שכוחו של האחרון רב מכוחם של אלו שקדמו לו, אלא כי היה חסר רק עוד קצת כדי להביא לכריתתו של העץ, והוא היה זה שתרם את המעט החסר.
"אותו הדבר, אומר הרמח"ל, גם בעניין התפילה על הגאולה. כולם התפללו וקידמו את הגאולה עוד קצת, עוד קצת. אבל אולי נשארנו לנו רק המכה הקטנה האחרונה שאנחנו צריכים לתת, תתפלל גם אתה, ואולי תצליח להשיג את מה שכולם ניסו להשיג ולא הצליחו להגיע אליו.
"אני אומר את אותו הדבר גם לגבי כל בחור באופן פרטי. כדי להיות תלמיד חכם צריך לחטוב, לנסר, להתייגע. אתה כבר ניסית, התאמצת, פעם ועוד פעם. עדיין לא הצלחת, אבל אולי חסרה רק עוד מכה אחת קטנה, זה נמצא בהישג ידך, רק מאמץ אחד אחרון, ובעז"ה תגיע אל היעד הנכסף, להיות יהודי תלמיד חכם!".