הרב יעקב הייזלר
בגיליון ערב החג, הבאנו את חלקה הראשון של השיחה המיוחדת, שקיימנו עם מרן הגאב"ד הגאון רבי חיים מאיר הלוי ואזנר זצוק"ל, בנו הגדול וממלא מקומו של מרן רבינו עמוד ההוראה, בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל. אמרי שפר, עובדות, הדרכות והנהגותיו בקודש של אביו הגדול מרן זצוק"ל.
להלן נביא את חלקה השני של השיחה:
כאשר עברנו לשוחח עם מרן הגאב"ד זצוק"ל, אודות טוהר מידותיו הנאצלות, התבטא ואמר: "אכן, אצילותו ומידותיו התרומיות, הן הן שעמדו לו כנראה, ומכוחן זכה להנהיג ולהורות את ישראל תורה והוראה. הוא היה סבלן, טוב לב ומעביר על מידותיו, מאלו שאמרו עליהם חז"ל (שבת פח:): 'הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. עד ימיו האחרונים, כאשר כבר היה מוכר כרבן של ישראל, כאשר היה אי מי פוגע בכבודו האישי, כשהדבר לא נגע לכבוד התורה או לציות לקול דברי חכמים, היה מעביר על מידותיו באופן מבהיל, וכנראה שזה מה שעמד לו לזכות, להנהיג את ישראל ברמה עשרות בשנים".
מרן הגאב"ד העלה בנועם שיחו בערגה לדמות קדשו של רבינו: "אני יכול להעיד, כי אאמו"ר מעולם לא דיבר ולא ראה רע באיש מישראל. גם אם היו כאלו שהשפילוהו או ביזוהו, מעולם לא השיב ולא נטר להם. הוא מעולם לא ראה לנכון לבקר את הזולת על מעשיו, ובמקרים בהם ראה לנכון להעיר לאי מי על התנהגותו, הרי שהדבר נעשה מתוך אהבה ודאגה ולא חלילה מתוך זלזול והקפדה.
"כך גם אאמו"ר הוקיר והעריך יהודים יראי ה' מכל החוגים ממש. מעולם לא בדק בציציותיו של פלוני או אלמוני, לאיזה חוג ועדה הוא שייך, כולם היו שווים בעיניו לטובה ולברכה, מבלי להעדיף חלילה חוג אחד על משנהו, וכך שינן באוזנינו תמיד, שחלילה להפלות יהודי באשר הוא, כי זה נובע מעצת היצר להעדיף יהודי על משנהו.
"אהבתו לישראל חצתה חוגים ועדות. זכורני, בימים ההם לפני עשרות בשנים בעת קריאת התורה, צווח מאן דהוא בצעקות נוראות וקריאות גנאי נגד אאמו"ר ה' ירחם, דברים שבלתי ניתן להעלותם עלי גליון, אולם אאמו"ר עמד ושתק ולא ענה דבר וחצי דבר. כך התנהג כל שנותיו בהבלגה מדהימה בכל זמן ומצב".
עמוד ההוראה
בשלב זה עברנו לשמוע ממרן הגאב"ד זצוק"ל, אודות דרכי הפסיקה וההוראה כפי שנכח לראות מקרוב אצל אביו מרן זצוק"ל.
וכה הקדים וסיפר לנו מרן הגאב"ד: "מה' יצא הדבר, למרות שתמיד הצניע את עצמו ועמל לברוח מן הכבוד, גדולי הדורות הקודמים שמו את עיניהם עליו וגידלוהו ורוממוהו, הבחינו במעלותיו, כיבדוהו וקרבוהו. וכן מיד כשעלה לארה"ק, והחל את דרכו כאברך כולל מן השורה, הבחינו גדולי ישראל בגדלותו 'תורתו הייתה מכרזת עליו'!
"אאמו"ר כידוע, עלה והתעלה מעל כל בני דורו, בהיותו מעמיד את ההוראה בישראל על תילה, כאשר מאות רבנים ומוצי"ם בכל רחבי העולם היהודי, הם מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו, ובכך זכה זכייה נדירה ביותר.
"בהקשר לכך שמעתי כמה וכמה פעמים מאאמו"ר, בהאי לישנא: 'עיקר ההוראה הוא חוש וסייעתא דשמיא! זאת מתנה שלא רבים זוכים לה!', ואכן אאמו"ר ניחן בחוש מיוחד להורות בישראל, ובעינא חריפא דיליה היה יחיד בדורו בכח ההוראה! באופן כללי היה בעל ראייה רחוקה ורחבה, המאפיינת מנהיג בישראל.
"ואכן פסיקותיו היו חדות וברורות; לא היה אומר 'נראה לי כך', 'אפשר', 'יתכן' וכדו', בנוסחאות שהיו מותירות את השואל עם תשובה שאינה ברורה, אלא הקפיד תמיד לחתוך עניינים בפסק ברור ובהיר לשואל, שלא היה משתמע לשני פנים, ושחלילה השואל לא יישאר עם ספיקות.
"ככל שהאציל אאמו"ר סמכויות תורניות והלכתיות לתלמידיו, עמד על המשמר באופן אישי עליהם. זכורני, כאשר בתקופה הראשונה שהכניס מורי הוראות לבית דינו, אחרי של"ע סבל מהתקף לב, היה עוקב באופן אישי אחר פסיקתם. לא אחת היה מרים את הטלפון, לשמוע מעבר לקו איך הם פוסקים. וכאשר היה רואה צורך, היה מעיר למורה ההוראה, הערה של חיזוק או תיקון.
"הנני נזכר, כי פעם נשאל אחד ממורי ההוראה בבית דינו שאלה בעניין רפואי, אחרי שסיים להשיב את ההלכה הראויה, חתם בברכה לרפואה שלימה. אאמו"ר הגיב בקורת רוח מרובה על הנהגה נכונה זו, ואמר לו: 'הנך משיב כמו מורה הוראה…'.
"אאמו"ר זכה לזכייה נדירה ביותר, כאשר פסקיו והוראותיו ההלכתיות משמשים כנכסי צאן ברזל בעולם ההוראה כולו, ודומה שאין בית מדרש בעולם היהודי כולו, שספריו של אאמו"ר לא מפארים את הספרייה.
"בראשית דרכו של אאמו"ר, היו אי אלו רבנים שלא כ"כ השלימו עם פסיקותיו בנושאים שונים, אולם ברבות השנים כולם הודו ואמרו, שבענייני הוראה ניתן לסמוך על אאמו"ר ללא עוררין כלל, באשר דרכו סלולה וברורה כפי שקיבל במסורת מרבותיו הגדולים זי"ע דור אחר דור מבלי לזוז מהם כמלוא נימה, וכסדר אף היו שולחים אליו שאלות בהלכה בקביעות, וכאשר הורה כן עשו וקיימו".
תיקונים לבני הדור
"כמו"כ אאמו"ר תיקן תיקונים נצרכים ויסודיים לבני הדור, דבר שלא עלתה בידו בזמנו קלות כלל, אולם הוא עמד על המשמר, שהדברים יתבצעו כאשר לא נח ולא שקט על כך.
"לדוגמא, ענין מניעת בנייה ועשיית מלאכה בחוה"מ וכן העמידה על סגירת החנויות בחוה"מ, דברים שהיום כה פשוטים, מעטים יודעים כמה השגתם והנהגתם הגיעו במאמצים מרובים ע"י אאמו"ר.
"באחת מדרשותיו בשבת הגדול, לפני מספר שנים, התבטא אאמו"ר ואמר: 'הנני מורה הוראה בבני ברק כבר למעלה משישים שנה, ואני רואה את אחת מזכויותיי הגדולות, בזאת שהחדרתי את קדושת חוה"מ ומניעת מלאכה'. וזאת יש לציין, שהשפעת מאמציו עשו פרי לא רק בבני ברק, אלא אף 'משרדי הבורסה' ברמת גן סגורים בחוה"מ בזכות אאמו"ר, כפי שהעיד בפני אחד מחברי הבורסה. כמו"כ היה אאמו"ר היה כידוע לכל תקיף מאוד בנושא הטכנולוגיה, והיה נחוש שיש צורך להילחם בכח הטומאה הזו המתגברת מלחמת חורמה. היה כואב על כך שהאש בוערת ומכלה את החלקים הטובים ביותר מקרב מחננו. לא אחת היה אומר בכאב, שזה מבהיל הרעיון שיהודים חשובים ביותר, לא שמרו על עצמם מפגעי הטכנולוגיה, כאשר לכד אותם השטן ברשתו, והם לא היססו לקרוע את משפחתם!
"רבות זעק והזהיר אודות כך, והביטויים וההוראות החריפים והבלתי אופייניים שנקט בעניינים אלו, הוכיחו שהדבר בנפשו ממש! כך גם לחם ביותר נגד ערבי שירה, נסיעה לחופי ים לא כשרים, כן לחם נגד הבאת עובדים זרים לבתי ישראל כשרים, נהיגה ברכב לנשים, ועוד ועוד דברים רבים, שהרגיש בזה אחריות נוראה לתקנת הדור".
פה קדוש
דבר נוסף ששמענו מהגאב"ד שליט"א בשיחתנו עמו, המעיד על דרגותיו של מרן זצ"ל: "לפלא הדבר כי בשבועות האחרונים, אי אפשר היה לדבר עמו, ולא היתה אפשרות לדעת האם הוא ער למתרחש מסביבו, אבל בכל יום בעת שהניחו לו תפילין, הוא היה מנשק את התפילין, כי פה קדוש כמוהו היה נמשך מאליו לדברים שבקדושה"…
לסיום אמר לנו מרן הגאב"ד זצ"ל: "בספרו הגדול שו"ת 'שבט הלוי' (חלק ט, יג) דן אאמו"ר בשאלה: 'במה זכה הגר"מ שפירא זצ"ל, לזיכוי הרבים שלא היה כדוגמתו?'. לא אחת השמיע אאמו"ר את הכרעתו הברורה בזה, שזכות העמל והיגיעה בלימוד התורה של מהר"ם שפירא, שאינו בכלל גדר אנושי להבין את רוב העמל והיגיעה שלו בתורה, זאת הייתה שקידה של כל ה'מעת לעת', ולדעת אאמו"ר היא שעמדה לו לזכות את הרבים לדורות עולם, בזיכוי הרבים שלא היה כדוגמתו לפניו ולאחריו.
"ברצוני לומר על משקל זה, שמחמת התמדתו הגדולה של אאמו"ר, והיותו לומד כל שנותיו 'תורה לשמה' ללא כל פניות, זכה לזכייה מיוחדת שפסקיו וספריו יתפשטו בקרב כל קהילות ישראל, ובכל המדינות והארצות, דבר נדיר לראות בדורות אלו".
רוח קדשו של הרה"ק ר"א מקוזניץ זי"ע
"שמעתי מאאמו"ר זי"ע, בעת סעודת הילולא שנערכה ביום ההילולא של מהר"ם שפירא זי"ע בז' חשון, שפעם נסע ללוות בחור מסוים לביתו שבאוטוואצק, ע"פ פקודת רבו מהר"ם זצ"ל, ואז משך אותו ידידו הרב דוד הלחמי ז"ל לבקר אצל הצדיק הפלאי, הרה"ק רבי אהר'לע מקאזניץ זי"ע.
"אאמו"ר תיאר את ביקורו אצל אותו צדיק וקדוש עליון, כך: 'ראינו אותו מסתובב אנה ואנה בחדר ופניו בערו, לפתע נעצר והסתכל עלי בעיניים חדות מבעד לחדר עם דלת הזכוכית, ופחד גדול נפל עלי, ושאל אותי: 'תאמרו לי מה שמכם?' ועניתי: 'שמיל', ואז שאל אותי שוב בגערה ובקול: 'איך קוראים לכם?', וכאשר אאמו"ר נמנע מלענות אמר לו, הרה"ק מקוזניץ בקול חוצב: 'קוראים לך לא שמיל, אלא שמואל!'. כך חזר הדבר ג' פעמים. הרה"ק מקוזניץ זצ"ל העיר אז שלא יקראו לו 'שמיל', כפי שכינוהו בנוסח הפולני, 'שמיל וינער' (גם רבו, רבי שמעון, קראו כך), אלא בלי הבלעה: 'שמואל' והיינו כי השם: שמו-אל מורה על רוח ה' השורה בו. אחרי שהשמיע אאמו"ר את הדברים הללו, נעמד ר"ד הלחמי שהיה נוכח שם בסעודה והכריז ואמר: 'הרבי מקוז'ניץ גם הוסיף ואמר: 'דו וועסט נאך וואקסן א גדול בישראל' – עוד תגדל להיות גדול בישראל!'…".
"כן סיפר לי אאמו"ר, שכאשר הרה"ק מקוז'ניץ הגיע לבקר ביח"ל, עברו כל הבחורים לקבל את פניו ואף הושיטו את ידם בעברם לפניו. בישיבה למד בחור מיוחד שהיה 'מדרש פליאה' ממש. הבחור היה חסיד גור והיה חריף עצום ביותר, ואף שימש כראש החבורה של חסידי גור ביח"ל, ולאחר מכן כאשר הגרמנים נכנסו ללובלין הם תפסוהו.
"כאשר אותו בחור עבר להושיט ידו לשלום לפני הרה"ק מקוז'ניץ, תפסו הרה"ק מקוז'ניץ ושאלו בקול רם ובתמיהה רבתי: 'אוי, מי אתה?', וכך שאלו שוב ושוב למרבה הפלא, אותו בחור ענה לו לשמו וכן שהוא מהעיר וויען, אז שאלו הרה"ק בקול רם: 'מי הוא אביך?', והתברר שאביו היה עוכר ישראל ממש, ואף רצה להלשין על בנו שחזר בתשובה אצל הגויים ל"ע, עד כדי כך היתה השנאה בין האב לבנו ה' ירחם. אאמו"ר זצ"ל סיפר לנו זאת, בכדי להראות על עוצם כוחו של הרה"ק מקוז'ניץ, כאשר ברוח קדשו ראה את שורשו וכור מחצבתו של אותו בחור".