סיפר רבינו הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל מפי בעל המעשה – רבי יצחק אפשטיין, חברו מישיבת חברון, שלמד רבות עם מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל וסייע בידו בהתקנת ספרו 'אבן האזל' לדפוס.
באחד הערבים בשעת לימודם המשותף, העלה רבי איסר זלמן חידוש תוך שהוא נסמך על דברי תוספות מסוים, אלא שלא הצליח להיזכר היכן הם דברי תוספות אלו. במשך זמן רב חיפשו הרב והתלמיד אחר אותו תוספות נעלם ולא מצאוהו. משהתאחרה השעה נאלץ רבי יצחק לשוב לאכסנייתו שבישיבה מבלי שמצאו את מקור התוספות.
בשעת בוקר מוקדמת, עוד טרם תפילת השחר בהיכל הישיבה, קראו לפתע לרבי יצחק ואמרו לו כי הרבנית מלצר ממתינה לו ליד בנין הישיבה. בני הישיבה נבהלו לפשר קריאה דחופה זו, ובלב הומה וחרד מיהר רבי יצחק אל הרבנית.
אמרה לו הרבנית: "הרב ביקש להודיעך כי מצא את התוספות. הוא ביקש להודיעך זאת בשעה כה מוקדמת, משום ששיער שלאחר התפילה, במקום לשבת וללמוד תמשיך להוסיף ולחפש את התוספות, וביקש למנוע ממך טרחת חינם זו".
משסיים רבינו לספר את העובדה (באוזני צאצאיו של רבי יצחק אפשטיין) אמר: "הלא יודעים אתם את המרחק משכונת 'משכנות' – מקום מגורי רבי איסר זלמן, ועד לישיבה בגאולה. גדלותו של הרב'ה רבי איסר זלמן במידות הנאצלות, הלא ידועה, ובפרט הנהגתו הזהירה בכבוד וטרחת אשתו הרבנית, והכיצד ראה לנכון להטריח את הרבנית, שכבר לא היתה צעירה לימים, בשעת בוקר מוקדמת לעשות את כל הדרך הארוכה – הלוך ושוב – מביתם ועד לישיבת חברון?"
ורבינו השיב על אתר: "אלא יש להבין את ענין חלקה של הרבנית בלימוד התורה של רבי איסר זלמן. אין הפירוש שרבי איסר זלמן ישב ולמד, והרבנית 'עזרה' לו ללמוד. לא ולא! היתה כאן שותפות מלאה – חלק כחלק – בתורה. הרבנית הלא היתה מסייעת לו בכתיבת החידושים… היא לא הלכה עד שכונת גאולה כדי לסייע לתורה של בעלה – לא! היא הלכה מתוך אחריות של החלק שלה עצמה בתורת בעלה הגדול".
וכאן הוסיף רבינו וביאר: "היום מדריכים חתנים וכלות בבניין בית של תורה – שהבעל צריך לשבת וללמוד והתפקיד של האישה לעזור ולסייע לו לקיים את תפקידו. אבל זו טעות. בצורה כזו זה לא יחזיק מעמד לאורך זמן… כמה מסוגלת האישה לעזור ולהתמסר לדבר שאינו שלה? רק אם שניהם יהיו 'שותפים' במידה שווה בתורה – רק בצורה כזו יש לזה קיום".
"אני אומר לך את הדברים כדברי הדרכה לקראת בנין ביתך" – פנה רבינו ואמר לחתן (נכדו של רבי יצחק שהיה במעמד) "שתזכה גם אתה עם כלתך לבנות את ביתכם באופן של שותפות מלאה כדוגמת השותפות של הרב'ה רבי איסר זלמן והרבנית"
(דובב שפתים, מפי בעל המעשה)