לא ידעתי מה להשיב לו, והוא ביקש שאשאל עבורו רבנים. הלכתי לרבי נסים קרליץ, שאמר לי: "רבינו יונה אומר שיעשה קידוש ה' – ושילמד תורה. תורה היא תרופה לכל המחלות". נכנסתי גם לרבי מיכל יהודה ליפקוביץ', שאמר לי את אותן המלים, והוסיף: "ותגיד לו שאפשר לקיים את שניהם בבת אחת – כשהוא בא ללמד תורה בבית כנסת ברבים, יש לו קידוש ה' עם תורה"
הגאון רבי שלמה לוונשטיין שליט"א, על שיטות היצה"ר ודרך התשובה
היצר הרע עובד בכל מיני שיטות. אלינו, למשל, הוא בא לפעמים במעשה של צדקנות: חבל לכם על המאמצים לחזור בתשובה. לכם ה' לא יסלח בחיים. מילא החילונים, הם תינוקות שנשבו. הם לא ידעו כלום, ולכן עשו מה שעשו. כשהם חוזרים בתשובה אין סיבה לא לקבל אותם. אבל אתם, וכי צריך אני להזכיר לכם מנין באתם? איפה גדלתם? מה למדתם? אתם הרי יודעים הכל, ועם כל זאת אתם פושעי ישראל. לכם בחיים הוא לא יסלח.
זהו, כמובן, שקר וכזב. הקב"ה בעל הרחמים וארך אפים, הוא הורה לנו דרך תשובה – לכולנו נתן את הדרך הזו. אם רק נבוא ונבקש סליחה כמו שצריך – הוא בוודאי יסלח.
כל אחד יכול לעבור מיחזור
בתל אביב התגורר אדם חילוני, שלא הסכים בשום אופן לחזור בתשובה. ניסו לדבר אל ליבו, להציע לו חברותות, להזמין אותו לקידוש עם קוגל והערינג… ושום דבר לא גרם לו לרצות. באחד הימים התקשר לאחד מפעילי התשובה שהיה איתו בקשר, והודיע לו: "אני חוזר בתשובה!".
שאל הפעיל: "אתה רוצה שאסדר לך חברותא? שתתחיל בהדרגה לשמור משהו?"
ענה לו: "וכי לא שמעת אותי? אמרתי שחזרתי כבר בתשובה קומפלט. אם אתה רוצה, תקנה לי יין לקידוש והבדלה, כיפה לי וכסוי ראש לאשתי, תרנגול לכפרות ושופר לראש השנה – חזרתי לגמרי!".
"מה קרה?" – תמה הפעיל – "אספר לך ספור, ותבין מה טלטל אותי",
והוא פתח וסיפר:
"מדי יום אני נוסע לירושלים, ובדרך אני עובר ליד חירייה, הר הזבל. במשך שלושים שנה הגיע כל הזבל של גוש דן למקום כלשהו, עד שנהיה שם הר בגובה שלושים או ארבעים מטר. היום פתאום שמתי לב, שהותקן שם שלט חדש 'פארק אריאל שרון'. הזדעזעתי.
"לקחתי את ההגה ימינה, שברתי לתוך המתחם. נגש אלי בן אדם ושאל: 'מי אתה?'
"'ומי אתה?' – החזרתי.
"'אני מנהל הפרויקט' – ענה.
"'אותך אני מחפש' – אמרתי – 'שמע נא, יש גבול לכל תעלול, לקרוא להר של זבל על שם ראש ממשלה? האם השתגעתם? דמוקרטיה זה דבר יפה מאד, אתה לא חייב לאהוב את ראש הממשלה, אבל קצת כבוד!"
"מה ענה לי האיש? – 'זה לא הר של זבל, זה פארק'.
"'אל תעבוד עלי' – החזרתי לו – 'אני מכיר את הריח של הפארק שלך'…
"'בוא אספר לך כמה עובדות', הוא עמד על דעתו – 'דבר ראשון הפסקנו להביא לכאן זבל. המשאיות מפנות את הפסולת בנגב. שנית – את כל הזבל הקיים אנחנו ממחזרים. הנה, בוא ואראה לך. המיחזור הפשוט ביותר הוא עץ וניר. במתכות יש ענין קצת יותר מסובך – צריך קדם כל להפריד בין הברזל, הניקל, העופרת והנחושת. המיחזור המסובך ביותר הוא הפלסטיק. זו באמת חתיכת בעיה, אבל אנחנו עובדים על זה, יש תהליכים. הם מסובכים ומורכבים – אבל בסופו של דבר אנחנו מצליחים למחזר.
"'בנינו כאן את פארק המיחזור המודרני והמשוכלל ביותר בכל המזרח התיכון. האמן לי שזה כבוד גדול לראש הממשלה לשעבר. בוא איתי ואעשה לך סיור בשטח'.
"נכנסתי לרכב שלו ועלינו למעלה. היינו בגובה ארבעים מטר, כל גוש דן נפרסה תחת אפי, איזה אויר… איזה נוף… הפארק היה פארק לכל דבר: עצים, ספסלים, מתקנים ומיחזור. ראיתי את הצינורות שהם מכניסים לתוך הזבל. התברר לי כי כשהזבל תוסס הוא מייצר גז. בעזרת הצינורות הם שואבים את הגז, ובאמצעותו מאירים את כל המתחם של הר הזבל. במלים אחרות: הזבל מפרנס את המתחם ומחזיק אותו…
"התפעלתי מאד, וכשחזרתי הביתה אמרתי: אני חוזר בתשובה. הבנת מה הקשר? איך לא הבנת? אם חירייה יכולה לחזור בתשובה, אני לא יכול? תמיד ידעתי שאני פושע גדול, אך פתאום חשבתי – אם הר של זבל יכול להפוך לפארק – אני גרוע ממנו? נכון שעברתי עבירות, אבל כל אחד יכול לחזור בתשובה"…
איך חוזרים בפועל?
השלב הראשון הוא להפסיק להביא למקום זבל חדש, את השלב הזה מכנים גדולי המוסר: "עזיבת החטא" – מנתקים את האינטרנט, ומפסיקים לתרץ את עצמנו עם אלף ואחד תירוצים.
השלב השני הוא טיפול בזבל הקיים, אותו צריך למחזר.
רבותינו הקדושים, הרמב"ם ורבנו יונה, מלמדים אותנו כיצד למחזר, ואיך אפשר לתקן את אשר עיוותנו.
המיחזור הקל ביותר
יש כל מיני סוגי מיחזור –
המיחזור הקל ביותר הוא על ביטול מצוות עשה דאורייתא. לדוגמא: מי שלא הניח תפילין. במקרה כזה, כששב בתשובה – תכף ומיד מתכפר עוונו: "עושה תשובה, ואינו זז משם עד שמתכפר לו".
דוגמא נוספת זו מצוות כיבוד אב ואם. זוהי מצות עשה דאורייתא, שמאד זמין לעבור עליה, היא שייכת בילדים שאמא משאירה להם פתק "יצאתי לעבודה, כשאתם קמים תסדרו את הבית, תורידו את הזבל ותדיחו כלים", וכשהם קמים בשתיים עשרה בצהרים ורואים את הפתק, הם תכף ומיד נזכרים במתן תורה: "היום לא תורי – היום תורה"…
וכמובן שייכת גם במבוגרים, שצריכים ללכת לקופת חולים עם אבא ולרוץ לבנק עם אמא. או אז מתחיל ה'מתן תורה' האמיתי… ועל זה צריכים לחזור בתשובה ולבקש סליחה מאת ה'.
כדי לחזור בתשובה צריך להתוודות: עומדים, מתכופפים קצת להראות הכנעה, מכים את הלב ואומרים: אנא ה', חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, בטלתי מצות כבוד אב ואם, ואני מתחרט על זה, ויותר לא אעשה את זה.
יש 'מיחזורים' מורכבים יותר
יש 'מיחזורים' מורכבים יותר, כגון עברת לא תעשה, שאין בה כרת ומיתת בית דין. לדוגמא: אדם שאכל חזיר. במקרה כזה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר – כשחוזרים בתשובה ביום הכיפורים זה נעלם.
הואיל ואין בינינו אף אחד שאכל חזיר השנה, ניקח דוגמא מעט יותר זמינה לענין הזה: לשון הרע. זוהי עבירת לא תעשה, שאין בה כרת ומיתת בית דין.
פעם, כאשר העולם היה פרימיטיבי, כשמישהו רצה לדבר לשון הרע, הוא היה פונה לזה שלידו בסוף התפילה כשהוא מקפל את התפילין, ואומר לו: 'אתה מכיר את משה? שמעת מה היה איתו…'
גם אז זה היה חמור, אבל מאז העולם השתכלל, והמצב נהיה הרבה יותר גרוע, אנשים אומרים: למה שרק אנחנו נדע מזה? כדאי שכולם ידעו מה קרה למשה… הם הולכים לבית דפוס, מדפיסים עשרת אלפים פשקווילים, דקה לפני שבת מפזרים את הכל ברחובות, וכל העיר 'נהנית'… אמנם בשבת אף אחד לא מרים ניירות מהרצפה, אבל בשבת בבוקר אין אף נייר שנותר על הכביש…
אחר כך העולם התקדם עוד יותר, כעת חבל לאנשים להוציא כסף על דפוס. היום יש אינטרנט, ועל ידו המלאכה נעשית הרבה יותר בקלות. יש גם אתרים חרדיים. באתרים הללו אין תמונות שאינן כשרות בתכלית הכשרות, 'רק' לשון הרע יש. זה דבר ש'מותר' גם לחרדים… הם מוציאים את כל הסיפורים האישיים ביותר החוצה, את כל המריבות, את כל השמועות… יושב בן אדם, כותב מה שעולה בדעתו, לוחץ על מקש ה'אנטר' – ובכך 'מזכה את הרבים' בכל העולם כולו…
בעשרת ימי תשובה מגיע אותו אדם ואומר: "רבונו של עולם, תן לי שנה טובה ומבורכת!"
שוטה שבעולם! איך תהיה לו שנה מבורכת, אם כל עם ישראל צועק לו שהוא ארור – "ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן". כל עם ישראל צעק שתהיה מקולל – ואתה רוצה שנה מבורכת? איך אתה חושב שתזכה לזה?
אז מה עושה אדם שנכשל? כיצד הוא חוזר על כך בתשובה?
הכלל הוא: "תשובה תולה ויום הכפורים מכפר". הוא מתכופף, ואומר: "אנא ה', חטאתי עוויתי ופשעתי לפניך. דברתי לשון הרע, רכילות ושקרים. סליחה, אני מצטער, יותר לא אעשה את זה!"
כיצד ישמור על עצמו שלא יחטא שוב?
יש לכך עצה טובה – לפני מאה שנה היה יהודי קדוש שקראו לו ה'חפץ חיים'. הוא כתב ספר, והיתה לו סיעתא דשמיא מיוחדת, שעד היום כשאדם קורא את הספר – הוא לא נתקע באמצע ושואל את עצמו למה המחבר התכוון. אתה קורא – ומבין מיד מה הוא אומר. הכל זורם.
רבי יהודה סגל ממנצ'סטר חילק את הספר לשתי הלכות ביום. באופן הזה קל מאד ללמוד את הספר. יש ימים שהלימוד אורך דקה אחת, ובימים אחרים הוא אורך חמש דקות. ממש לא כבד. עדיף לקבוע חברותא, כי הקושי היחיד הוא להיכנס למסלול הזה, כשיש חברותא – כל אחד מזכיר לחברו, וכך ה'עסק' עובד.
זה לא שאם לומדים 'חפץ חיים' נהיים 'חפץ חיים'… אך לכל הפחות, כשעומדים ביום הכפורים ומבקשים סליחה, יש לנו איזשהו פרצוף לבוא מול ריבונו של עולם. אנחנו אומרים לו: 'הנה, התחלתי למחזר… זה תהליך מתמשך, אבל לפחות התחלתי לעבוד על זה… יש על מה לדבר…'.
החלק השלישי, שאותו מסובך יותר למחזר
החלק השלישי, שאותו מסובך יותר למחזר, אלו הן עבירות לא תעשה שיש בהן כרת ומיתת בית דין, כמו: מי שאכל ביום הכפורים, או מי שעבר על ל"ט מלאכות בשבת.
שבת זה דבר שאפשר לדבר עליו, משום שהוא זמין ומצוי שנכשלים בכך. גם כאשר נעשה הדבר בשוגג, מכל מקום אין אנו נמלטים מדברי ה'משנה ברורה' שמביא בהקדמתו לחלק ג' בשם רבי יהונתן איבשיץ, שכל מי שאינו לומד את הלכות שבת – בוודאי נכשל בהלכות שבת. לא למדנו ולכן לא ידענו ונכשלנו, זו עברה חמורה, ואף על פי שעושים אותה בשוגג – יש לעשות עליה תשובה.
על עבירה כזו נאמר: תשובה תולה, יום הכפורים תולה, ורק ייסורים שיבואו עליו יגמרו את הכפרה. בענין זה מוסיף הרמב"ם כמה מלים נוראות: "ולעולם אין מתכפר לו עד שיבואו עליו ייסורים".
אף אחד מאתנו אינו רוצה ייסורים. גם כשאנו מתוודים ביום הכפורים אנו מתחננים: "אלקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי… ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים, אבל לא על – ידי ייסורים". כיצד מתפללים על כך, אם הרמב"ם כותב שבלי ייסורים אי אפשר?
רבינו יונה אומר, שמי שרוצה לחסוך לעצמו את הייסורים – יעסוק בצדקה. צדקה תציל ממות, וכל שכן מן הייסורים. ומי שאין לו כסף לצדקה – יעסוק בגמילות חסדים, שהיא גדולה מהצדקה. הצדקה היא רק בממונו, וגמילות חסדים היא בגופו. צדקה היא רק עם עניים, ואלו גמילות חסדים היא גם עם העשירים.
ומעל הכל – אומר רבינו יונה – יעסוק בתורה. תלמוד תורה כנגד כולם, ואז אפשר לקבל מחילה גם בלי ייסורים.
בענין גמילות חסדים, כמדומני שעם ישראל מושלם. בכל זאת אציע לפניכם גמילות חסד שאין כדוגמתה – למחול ולסלוח זה לזה, גם כשלא באו לבקש את סליחתנו. יש כאלו שנפגעו במהלך השנה, ובצדק, אך כשהם חושבים על כך שהפוגע יינזק – הם מוחלים לו, ובכך גומלים איתו גמילות חסד עצומה.
מובן שקל לדבר על כך – אך לעשות זאת בפועל, יכול להיות מר ממות. בקשת סליחה היא המינימום שלו מצפה כל אחד שנפגע – לכל הפחות שיודו שהיתה פגיעה. נזכיר כי דוקא משום שהמחילה קשה, הקב"ה מבטיח שהוא נושא עוון למי שעובר על פשע. על פי עוצמת ההבטחה, אפשר להבין כמה זה קשה, אך מי שבכל זאת מתגבר על עצמו גומל על ידי כך גמילות חסדים עצומה.
המיחזור המורכב ביותר הוא חילול ה'
המיחזור המורכב ביותר הוא חילול ה'. על עבירה זו, שהיא הגרועה ביותר, אמרה התורה: "עד תמותון" – תשובה, יום הכפורים וייסורים תולים, ורק יום המיתה מכפר.
מה עושה מי שרוצה לחיות בכל זאת? – רבינו יונה אומר שיעשה קדוש השם.
לפני שנים הגיע אלי אדם והחל למנות באוזני את סאת ייסוריו. היו לו צרות מכל הסוגים – בעיות בשלום בית, בעיות עם הילדים, בעיות בריאות, בעיות פרנסה, כל הבעיות שיש בעולם כאילו התנקזו לבית שלו, ומכל דבר היה לו ב'שיעור חזון איש', ולא דוגמית קטנה…
"עשיתי חשבון נפש, ואני סבור שאני יודע ממה נובע הכל", המשיך. "לפני שתים עשרה שנה טיילתי בחו"ל עם חבר, הגענו למקום שאליו מגיעים תיירים מכל העולם כולו, וכבר משלטי הפרסומת של ההצגה, ניתן היה להתרשם שמועלות שם תמונות לא צנועות. בכל זאת פחז עלינו יצרנו, קנינו כרטיסים ונכנסנו פנימה. הושיבו אותנו בשורה הראשונה, וכל אלו שבאו אחרינו ראו את המראות הללו – דרך הכיפות שלנו. היה זה חלול ה' גדול, אני יושב ומלקה את עצמי על כך, ורוצה לדעת מה ביכולתי לעשות?"
לא ידעתי מה להשיב לו, והוא ביקש שאשאל עבורו רבנים. הלכתי לרבי נסים קרליץ, שאמר לי: "רבינו יונה אומר שיעשה קידוש ה' – ושילמד תורה. תורה היא תרופה לכל המחלות". נכנסתי גם לרבי מיכל יהודה לפקוביץ', שאמר לי את אותן המלים, והוסיף: "ותגיד לו שאפשר לקיים את שניהם בבת אחת – כשהוא בא ללמד תורה בבית כנסת ברבים, יש לו קידוש ה' עם תורה".
ב'משך חכמה' מובאת עצה נוספת לתקון העוון החמור של חלול ה'. הוא מסביר מדוע חלול ה' הוא עבירה כה חמורה שנאמר עליה "עד תמותון"? משום שבית דין של מעלה אינו סולח על כך. כשיש משפט בגידה במלך, והשופט סולח לבוגד – השופט עצמו נחשב לבוגד. משום כך, אין סיכוי שבית דין של מעלה יסלח על חילול ה'. אולם בתפילת נעילה של יום הכפורים – הקב"ה בעצמו הוא השופט, וכשהמלך עצמו שופט יכול הוא לשפוט על הכל – גם על הבגידה ועל חילול ה'. נמצא, שכאשר אדם מוריד דמעות בנעילה, יכול הוא לקבל מחילה על עוון חלול ה'.
***
וכמו בחירייה שמהזבל עצמו מייצרים חשמל ומאירים את כל המתחם, כך מי שחוזר בתשובה זוכה שזדונות נעשים לו לזכויות, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
נותרו לנו עוד ימים אחדים עד לכתנו לעמוד לפני המלך. נזכור כי המלך שלנו מתגאה בנו "ישראל אשר בך אתפאר". הוא שמח שהילדים שלו באים, ואנחנו צריכים לדאוג שלא יהיו ביזיונות… הוא רוצה לתת לנו שנה טובה – ואנחנו רוצים לקבל שנה טובה, נדרש מאתנו רק מאמץ קטן אחד: לשוב ולתקן.
הנה כי כן, אם הר הזבל חירייה יכול לחזור בתשובה – כולנו יכולים לשוב!
(מתוך 'ומתוק האור' – סדר תפילתנו)