"רבינו העניק לי הדרכה בהירה, והיא השתקפה בו עצמו בכל הליכותיו", אומר לנו הג"ר ברוך קליינמן שליט"א, רבה של שכונת 'קנה בושם' (חפציבה) בבית שמש. 'כל דבר-תורה שהנך משמיע לרבים' – אמר לי רבינו – 'יהא 'דבר מחשבה', 'דבר התבוננות'. בכל מאמר יהא מסר בעל משמעות, ולא דברים מן השפה ולחוץ גרידא".
"וזה מה שראינו בו עצמו. גם כאשר לימד או השמיע דבר אגדה, היה בא בחדא מחתא עם ביאורו של היעב"ץ או המשמעות העמוקה שהעניק לו הגר"א. בכל פרט מצא את העומק שבדבר, ותמיד חתר להגיע לנקודת העניין, בשים לב ובשום שכל.
"תמיד היה מלמדנו במתק לשונו, שיהודי נדרש להיות 'בר דעת'. לא לפעול מתוך אוטומט, אלא מתוך שיקול דעת בתבונה ובהשכל. הרי אצלו, כל מילה שהוציא מפיו היתה מחושבת, כמו ניפה אותה לפני כן ב-7 נפות.
"זכורני", מטעים אותנו הרב קליינמן באפיזודה שנחרטה במוחו, "שפעם בשעת שהותו בהיכל הישיבה נשמעה לפתע חריקת בלמים צורמנית מעבר לחלון, ובליל זעקות השבר שנשמע הבהיר לנו לאלתר שמדובר בתאונה עם נפגעים ה"י.
"האינסטינקט הטבעי שבכל אחד, מקפיץ אותו הישר אל החלון להביט בזירה, ואילו רבינו, בכהרף-עין ללא שהות מיותרת, שלח מיד את ידו לספר תהילים והחל לשפוך שיח ברגש לרפואת הנפגעים.
"לאחר מכן אמר לנו, התלמידים: 'אינני מבין. זה שיש לו ידיעה בדרכי הרפואה ובידו להושיט עזרה – עליו לזנק מיד למלא חובתו, אבל זה שאינו יודע, הרי עליו לזנק מיד אל התהילים ולבצע בכך את העזרה שבידו שלו להושיט, להעניק כח של פרקי תהילים ותפילה מקרב הלב לשלום הפצועים. וכי מה יש לרוץ אל החלון?'
"מבין השיטין, ראינו את שליטתו הטוטאלית על גלגלי מוחו. לא הסקרנות והנטייה הטבעית הובילו אותו, ולו לרגע קל, כי אם כל פעולה קלה באה מתוך מחשבה, מתוך שיקול דעת ובחינה מדוקדקת. וזו רק דוגמא מזערית ושולית. כל הלך ימיו נע על דרך זה".
(מנחם מענדיל מאסקאוויטש, מתוך 'המבשר תורני', משפטים תשפ"א)