היה זה באחד מימי שישי, בשעה 3:00 אחר הצהריים. בנו של יו"ר המועצה הדתית בעיר בת-ים, ר' רפאל ברנס הי"ו, טרם שב הביתה. ההורים היו אובדי עצות. עוד שעה נכנסת השבת, והילד נעדר!
שכנים ואנשים מהסביבה ששמע היעדרותו התמוהה של הילד הגיעה אליהם, החלו בחיפושים קדחתניים, אך ללא תוצאות. כעבור שעה, בלית ברירה, התקשר האב ר' רפאל למשטרה וביקש את עזרתה בחיפושים.
השבת כבר נכנסה, מזג האוויר החורפי נתן אותותיו. רוחות עזות החלו מנשבות וגשם זלעפות החל לרדת. הדאגה לילד גברה מרגע לרגע, וככל שחלף לו הזמן הלחץ התגבר. האב, שמטבעו הוא יהודי חם בעל שמחת חיים שתמיד מקבל הכל באהבה, גם הפעם לא איבד את עשתונותיו, ובין לבין החל להתפלל מנחה בחדר המדרגות. בסיום התפילה הרים שתי ידיו כלפי מעלה וביקש: "ריבונו-של-עולם! היום ערב שבת קודש. אנא, שלא ייגרם צער לאשתי! אנא, ריבונו-של-עולם! השב אלינו את הילד האובד עכשיו! אנא'!
המשטרה הצטרפה למאמצי החיפוש, וניידת הכריזה ברמקול את שמו של הילד שוב ושוב. כל מתפללי בתי-הכנסת בסביבה יצאו לחפש את הילד בן השמונה.
לאחר ארבע שעות של חיפושים מורטי-עצבים, הגיח לו לפתע הילד מתוך חצר בניין שנבנה, כולו מלא חול, ובוכה… מילים לא תוכלנה לתאר את השמחה העצומה שפרצה כאחת בשכונה. ההורים, ספוגי דמעות, מחבקים בעוז את בנם הקט ובוכים מהתרגשות יחד עם הקהל הרב. התברר כי הילד שיחק באתר הבניה הסמוך לביתו, ומתוך עייפות כנראה נרדם, והתעורר לקול קריאות הכרוז של ניידת המשטרה…
אך בכך לא תמה הפרשה.
שבוע לאחר מכן, ביום ששי בצהריים, ביקשו שני ילדים מאותה שכונה להראות לחברם את אתר הבניה בו נעלם חברם האובד. לפתע ראו בסמוך לגדר ראש אדם מבצבץ מבין החולות, כשהוא זועק בקול חלוש: "הצילו! הצילו! הצילו!".
הילדים ההמומים הזעיקו מיד אנשים מבוגרים שחשו למקום, והנה התברר כי מדובר ביהודי שנפל לתוך בור באתר הבניה כבר ביום האתמול, ושקע בחול. הוא ביקש לקצר את הדרך ועבר דרך האתר, ולפתע מעד ונפל לבור עמוק. יהודי זה מתגורר בגפו, כך שאיש לא ידע על היעדרותו. הוא זעק לעזרה, אך איש לא שמע את זעקותיו והוא בילה את הלילה בקור המקפיא כשהוא תקוע עד ראשו וכולו זב דם. תקוותו הייתה שבבוקר יגיעו פועלי הבניין, ולבטח ישמעו את צעקותיו – אך לשווא. בשל שאון כלי העבודה, הפועלים לא שמעו כלל את זעקות האיש שהלכו ונחלשו משעה לשעה… לולא שני הילדים שהגיעו למקום, מן הסתם היה האדם הזה נקבר חי, כיוון שהוא חולץ במצב של אפיסת כוחות מוחלטת.
כאשר שמע על כך ר' רפאל ברנס הי"ו, אביו של הילד האובד, התבטא ואמר, כי הקב"ה, מסובב הסיבות, גרם לו ולמשפחתו צער של כמה שעות כדי להציל יהודי שבוע לאחר מכן ממוות בטוח… הקב"ה מלמדנו פרקי יסוד בראיית הנהגתו השמימית, כי לעיתים אנו חושבים את הדבר לרעה, אך הקב"ה חשבה לטובה.
('אור דניאל')