בירח האיתנים של שנת תשל"ד לפ"ק השתוללה מלחמה קשה ברחבי ארץ הקודש, בעיצומו של יום הכיפורים כשפרצה המלחמה במפתיע במלוא עוזה בשעות הצהריים נשלפו אנשים רבים מתוככי בתי הכנסת כשהם עטופים בקיטל ובטלית היישר אל חזית המלחמה בעוצם תוקפו של יום הקדוש.
אחד מחסידי גור בירושלים עיר הקודש, שיצא עם חבריו אל המלחמה, הגיש בקשה למפקד הפלוגה לקראת 'הושענא רבא' שברצונו 'לקפוץ' ליום אחד לירושלים, כדי לזכות להשתתף בתפילה ובטיש אצל רבו הקדוש בעל 'בית ישראל' מגור זצוק"ל. המפקד נענה לבקשתו והוא קיבל 'חופשה' ליום אחד.
באמצע הלילה הגיע החסיד לביתו, ובני משפחתו שדאגו מאוד לשלומו שמחו לקראתו. כששמעה זוגתו הצדקנית שהגיע ליום אחד בלבד כדי להתפלל אצל הרבי, דרשה ממנו שיראה לקבל 'ברכה' מן הצדיק בטרם יחזור אל חזית הלחימה.
למחרת עם שחר התפלל החסיד בבית המדרש הגדול במחיצת רבו הקדוש, אך כשניסה לאחר מכן להתקבל בקודש פנימה לבקש את ברכת הקודש בטרם ישוב למלחמתו כבקשת זוגתו, לא עלתה בידו, הדלת היתה נעולה והגבאים הנאמנים לא הרשוהו להיכנס פנימה.
בלית ברירה חזר החסיד לביתו באין הברכה בידו, ולאחר שסיים את סעודת החג של הושענא רבא ביקש לשוב לחזית, אך כששמעה אשתו שלא קיבל את הברכה המיוחלת אמרה שאי אפשר בשום אופן לצאת למלחמה קשה כזו בלא ברכה! הרי אי אפשר עתה להיכנס אל הרבי! – אמר הבעל. אם כן, אמרה האישה, נמתין עוד קמעא שמא בהמשך היום יהיה 'פתוח' אצל הרבי, ותוכל לגשת לקבל הברכה. האיש ניסה להתעקש, הוא חשש מן הנזיפה של המפקד על האיחור – אך האישה החכמה נטלה את הטלית ותפילין שלו, ואמרה: עד שאין ברכה מהרבי לא יוצאים לדרך!
האיש שהיה עייף מאוד מתלאות הלחימה הקשה והאכזרית נשכב במיטתו לישון, כדי לאגור כוחות להמשך המלחמה, אשתו הצדקנית לא הפריעה את שנתו, והוא ישן כך שנת ישרים כמה שעות. כשהתעורר בשעת צהריים מאוחרת רץ היישר אל ביתו של הרבי, שלשמחתו היה 'פתוח' באותה עת, והרבי קיבל קהל לעצה ולברכה.
תיכף משנכנס אל הקודש פנימה, נתן בו הרבי הקדוש מבט חודר חדרי לב ונפש, הוא לקח ממנו את הקוויטעל, וכשביקש ברכה לקראת חזרתו למלחמה התחייך הרבי חיוך רחב, ואמר לו בלשון הגמרא (סנהדרין קי.): "חכמת נשים בנתה ביתה (משלי יד, א) – און בן פלת אשתו הצילתו", פאר [סע] לחיים ולשלום!
החסיד התפלא על המשפט המוזר… אך כבר הורגל שעל דברי הרבי לא שואלים ולא מהרהרים! אולם כשהגיע לאחר כמה שעות אל החזית, התברר לו שבאותה עת שהיה אצל הרבי בקודש פנימה לברכה, נפל פגז בדיוק על אוהל חברי פלוגתו ונפלו כולם ונהרגו, הי"ד! והוא ניצל ממוות לחיים בזכות עקשנותה של מחברתו בקודש, שדחקה בו שלא לצאת בלא ברכת הצדיק!
(טיב הקהילה)
בקשר לסיפור על ברכת הבית ישראל לפני יציאה לחזית, לא יודע על מי כתבתם, אבל בגור יש כזה סיפור והסיפור הנכון הוא שהרבי בירך, וכשהחסיד חזר מהחזית אל הרבי לבשר לו שחזר בשלום, רק נכנס הגיב הרבי "און בן פלת אשתו הצילתו"
גם בטיב הקהילה צריכים לברר טוב לפי פירסומת