כיצד נוטלים ידיים בתשעה באב? │ באיזה אופן מותר לאדם לרחוץ את עיניו? │ ומדוע התירו לאסטניס לרחוץ במים?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תשעה באב ושאר תעניות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקנ"ד סעיפים ט' – ט"ז]
רחיצה להעברת הלכלוך
אף על פי שרחיצה אסורה בתשעה באב, כל זה אמור לגבי רחיצה של תענוג, אבל רחיצה שהיא לצורך העברת הלכלוך והטיט והצואה, מותרת אפילו בתשעה באב, ולכן, מותר לנשים המבשלות לרחוץ את הבשר, אפילו שממילא הם רוחצות גם את ידיהם, ולא יטול את כל ידיו אלא רק לפי הצורך להעביר את הלכלוך, וכן אם עשה צרכיו, נוטל את ידיו כמו ביום כיפור.
נטילת ידיים
מותר ליטול את הידיים בשחרית, משום רוח רעה השורה על הידיים, ורוח רע מוגדרת כלכלוך של טיט וצואה, אבל כיוון שהגר"א מפקפק בדין הזה, אומר המשנה ברורה, שלא יברך על נטילת ידיים אחר נטילת שחרית, אלא רק לאחר שעשה צרכיו יברך על נטילת ידיים משום התפילה, וגם לתפילת מנחה מותר ליטול ידיים, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שלגבי נטילת ידיים שחרית ביום הכיפורים, כתוב בשולחן ערוך לקמן, שיברך על נטילת ידיים, עוד מובא, שמי שנוהג ליטול את ידיו שלש או ארבע פעמים כשהוא יוצא מבית הכסא, מותר לעשות כך גם בתשעה באב, עוד מובא, שכאשר רוחץ ידיו את קשרי אצבעותיו, בין בנטילת ידיים של שחרית, או כשהוא יוצא מבית הכסא, אין צריך לצמצם שזה יהיה בדיוק עד סוף קשרי אצבעותיו ממש, אלא מותר ליטול ברווח קצת, כיוון שזה לא רחיצה של תענוג, עוד מובא, שמי שנצרך לאכול לחם בתשעה באב, נוטל ידיו עד הפרק.
רחיצת עיניו פניו ידיו ורגליו
לאחר שניגב ידיו ועדיין הם קצת לחות, מותר לו להעביר אותם על עיניו, וכן על פניו ידיו ורגליו, משום שאין בזה טופח על מנת להטפיח, וכל זה דווקא בדרך העברה, אבל אסור לרחוץ ממש את עיניו ופניו ידיו ורגליו, ואם היה ליפלוף על גבי עיניו, והוא רגיל לרחוץ אותו במים, מותר לו לרחוץ את הליפלוף ולהעבירו ללא חשש, כיוון שזה כמו טיט וצואה, שמותר לרחוץ אותם כדרכו.
רחיצה לאסטניס
מי שהוא אסטניס וצריך לרחוץ פניו במים, ואין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיעשה זאת, מותר לו לרחוץ במים, כיוון שזה נחשב אצלו כמו טיט וצואה, אבל שאר כל אדם, אסור.
לעבור במים
מי שהולך להקביל פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו או לצורך מצוה, מותר לו לעבור במים עד צווארו ואינו חושש, ואפילו ביום חול, ואפילו שאין חיוב להקביל פני רבו בימי חול אלא רק בשלשת הרגלים, בכל זאת יש בזה מצוה, שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה, וכל זה דווקא בתלמיד ההולך לרבו, אבל אסור לרב ללכת לתלמידו באופן שצריך לעבור במים, כיוון שאם יצטרך התלמיד לרב, ילך אצל רבו, וכן אם שניהם שווים, אסור, ובאופן שמותר ללכת מותר גם לחזור, כי אם יהיה אסור לחזור, ימנע אדם ללכת לדבר מצוה.
אדם ההולך לשמור את פירותיו, עובר במים עד צווארו ואינו חושש, אבל אסור לו לעשות כך בחזרה, כיוון שכל ההיתר הוא משום הפסד ממון, וכיוון שבחזרה אין הפסד ממון, אסור, ואין את החשש שאם לא נתיר לו לחזור הוא לא ילך, כיוון שיש כאן הפסד, אז הוא ילך גם אם יהיה אסור לו לחזור.
שימוש בממחטות לחות
אדם שבא מן הדרך ורגליו עייפות מחמת טורח הדרך, מותר לו לרחוץ אותם במים, כיוון שזו לא רחיצה של תענוג, אלא רחיצה של רפואה כדי לחזק את רגליו, וכן מותר לאדם להשרות מפה במים בערב תשעה באב, ולהוציא אותה מהמים והיא מתגנבת, וכך לקנח בה פניו ידיו ורגליו, ואפילו שעושה זאת לתענוג, מותר, כיוון שהיא נגובה, וזה לא נחשב לרחיצה, ולעניין ניגוב בממחטות לחות מובא כאן בהערה, שאם הם לחות בשיעור של טופח על מנת להטפיח, אסור, ואם הם לחות פחות משיעור זה, מותר, וכל זה כאשר הוא לא מנקה את מקום הלכלוך, אבל אם הוא רוצה לנקות מקום הלכלוך ממש, מותר גם כאשר הם לחות בשיעור של טופח על מנת להטפיח, כיוון שלצורך העברת הלכלוך, מבואר בשולחן ערוך בסעיף י"א שמותר לרחוץ במים.
סיכת הגוף
סיכה של תענוג בדבר שדרכו לסוך בו כגון, בשמן או בחלב או בבורית, אסורה, ושאינה של תענוג, מותרת, וסיכה האסורה, היא אפילו כשסך אבר אחד, וכלה לאחר נישואיה, מותרת לרחוץ את פניה כל שלושים יום, וכן לסוך, כדי שלא תתגנה על בעלה.
נעילת הסנדל
נעילת הסנדל האסורה, היא דווקא של עור, אבל של בגד או של עץ או של שעם, דהיינו, קליפי עץ, וכן נעל של גמי, מותר, כיוון שרק נעל של עור נקראת נעל, ונעל של עץ שהיא מחופה עור, אסורה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א