אלו תעניות חובה? │ מדוע השולחן ערוך לא הזכיר את תענית אסתר? │ ומדוע חתן צריך לצום צומות אלו?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חול המועד והלכות תשעה באב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקמ"ח סעיף י"ט – סימן תקמ"ט סעיף א']
שמועה קרובה בשבת על מיתת המת
אדם ששמע שמועה קרובה בשבת על מיתת המת, דהיינו תוך שלשים יום, אף על פי שזה לאחר שבעת ימים ממיתת המת, בכל זאת צריך לנהוג שבעת ימי אבלות, ושבת עצמה עולה לו ליום אחד מהאבלות, ומיד במוצאי שבת עושה קריעה, ואם שמע שמועה קרובה בשבת שהיא ערב החג, שבת עולה לו ליום אחד, וממילא יום טוב מבטל גזירת שבעה, וכמבואר לעיל, שאם הוא נהג אבלות שעה אחת לפני החג, מתבטל ממנו גזירת שבעה, אבל ביחס לדיני קדיש, הרגל לא מבטל ממנו את דיני שבעה ושלושים, וצריך לנהוג הלאה את הדין של שבעה ושלושים כאילו שלא היה רגל, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שכוונת המשנה ברורה היא למה שכתב לעיל בסי' קל"ב בקונטרס 'מאמר קדישין', שבמקום שרק אחד מן החיובים אומר קדיש יתום, לא מתבטל ממנו לעניין זה דין שבעה או שלושים ברגל, ויש לו דין, שרק הוא אומר את הקדיש כמו שמסתדר שם במקום, והוא קודם לזכות באמירת הקדיש לפני החיובים האחרים.
שמועה על מיתת המת עשרה ימים לאחר סוכות
אם עשרה ימים לאחר סוכות שמע שמת לו מת בערב החג, זה לא נחשב שמועה רחוקה, כי לכאורה יש מקום לומר, שנחשיב את השעה אחת שקודם החג לשבעת ימים, ואת שבעת ימי החג עוד שבעה ימים, ונוסף לזה את שמיני עצרת שזה גם נידון כשבעה ימים, סך הכל עשרים ואחת יום, ונוסיף על זה עוד עשרה ימים שלאחר החג שאז הוא שמע את השמועה, סך הכל שלושים ואחת יום, אז נאמר לפי זה, שאדם ששמע את השמועה עשרה ימים אחרי החג, נידון כשמועה רחוקה שעברו שלושים ואחת יום, בכל זאת יש לזה דין שמועה קרובה, כיוון שהרגל לא יכול לפעול במקום שבעה אם הוא בכלל לא היה יודע שמת לו מת, אבל יולדת שמת לה מת שחייבת להתאבל עליו, וכן חולה, ושמעו על כך, ואינם יכולים להתאבל משום שהם חלשים, בכל זאת, לאחר הרגל בטל מהם גזירת שבעה, אף על פי שמחמת אונס הם לא התאבלו.
תעניות חובה
חייבים להתענות בתשעה באב, ובי"ז בתמוז, ובג' בתשרי, ובי' בטבת, מפני דברים הרעים שקרו בהם, ומה שהשולחן ערוך לא מנה כאן את תענית אסתר, אולי הוא משום דברי הרמ"א בסימן תרפ"ו סעיף ב' שכתב, שתענית זו אינה חובה, ולכן יש להקל בה לעת הצורך.
מובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', בשם הריטב"א במגילה דף ה. שרק תענית אסתר נתקנה לתשובה ולא ד' תעניות, אלא ד' התעניות האחרות נתקנו לצורך אבלות על הצרות שקרו בהם.
אכל באמצע התענית
מי שטעה ואכל באחד מן הצומות הללו, צריך להשלים את התענית לאחר שאכל, ולעניין אמירת 'עננו' לאחר שאכל בתענית, מובא בהערה, על פי לקמן סימן תקס"ח סק"ג, שיכול לומר 'עננו' שכיוון שחכמים תיקנו להתענות בו, שייך לומר 'עננו ביום צום התענית הזה'.
דין חתן בתעניות אלו
מביא הביאור הלכה בשם הריטב"א, שחתן שחל אחד מהארבעה צומות בתוך ימי המשתה שלו, מסתבר שהוא חייב להתענות בהם, כיוון שהרגל שלו הוא רגל יחיד מדרבנן, ותעניות אלו הם תעניות של רבים, זה דוחה את הרגל שלו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א