סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
לפני שבועיים ימים אירע כאן מעשה עם אברך, מעשה נפלא שבכוחו ליתן חיזוק לכל אחד ואחד. אברך זה רצה למכור מוצרים מסוימים דרך 'אמזון', והנה המשתמשים באופן מכירה זה יודעים שיש שני אופנים למכור דרך 'אמזון', האופן הראשון הוא שהמשווק מתעסק בכל המכירות לבד והוא עצמו שולח את המוצרים ללקוחותיו, ואז הוא מרוויח יותר מפני שאין יד המתווכים באמצע הנוגסים מן הרווחים, והאופן השני (FBA) הוא שחברת 'אמזון' מאחסנת את המוצרים אצלה, והיא בעצמה מתעסקת בכל המכירות ושולחת את המוצרים אל הלקוחות, ואע"פ שבאופן זה מרוויחים פחות מפני שחברת אמזון נוגסת חלק בלתי מבוטל מהרווחים, מעדיפים רובם ככולם להשתמש באופן זה, מפני שהוא חוסך כאב ראש רב .
יהודי זה בחר גם כן באופן השני, וכיון שהיה אז לפני החגאות של הנוצרים, כאשר הגויים מרבים לקנות מכל הבא ליד, ציפה שירוויח מזה כסף רב. אולם היה לו עובד גוי אחד שתפקידו היה לכתוב במחשב את כל המידע שצריך להעביר לחברת אמזון, והנה באחד הימים עשה העובד טעות מרה. מיד קיבל האברך התראה מחברת אמזון שאם יעשה עוד פעם אחת טעות כזאת, לא יתנו לו למכור דרכה באופן זה.
לא עברו ימים אחדים, ושוב עשה אותו עובד טעות זו, ואכן עכשיו קיבל האברך הודעה שהוא 'מסורב' ואינו יכול בשום אופן למכור את מוצריו דרך החברה. היטב כאב לו לאברך זה, כי ידע שאפילו ישתדל לרצות את החברה, יתארך הזמן ויתבזבז כל אותו שבוע שהגויים מרבים לקנות בו והפסדו יהיה צורב.
בתחילה רצה האברך להתקשר אל העובד שלו ולהוציא עליו את זעמו, אך בזכות סדר לימוד קבוע שיש לו בחובת הלבבות, נזכר שהכל בהשגחה פרטית מאת ה' ושבוודאי הוא לטובה. רוחו נרגעה מיד, ואמר לעצמו שכאשר יפגוש את העובד פנים אל פנים, יעיר לו שידייק יותר ותו לא.
ויהי למחרת, בקומו משנתו, והנה גילה שבאמצע הלילה הזמין ממנו לקוח אחד מוצר מסוים שהעמיד למכירה. אמנם מוצר קטן הזמין, אבל הזמין ממנו ארבעת אלפים וחמש מאות פריטים (!). אכן ביודעו שהלקוח אינו יכול לקבלו עתה דרך החברה, שהרי החברה סירבה למכור את מוצריו בדרך זו, הבין שעליו לספק ללקוח את הזמנתו בעצמו, ואז נודע לו שהפער לכל חתיכה בין אופן המכירה הראשון לאופן המכירה השני, הוא חמש עשרה דולר, וכך התברר לו לאברך שהרוויח ברגע אחד שבעים אלף דולר (!) דווקא בגלל טעותו של העובד.
לא זו אף זו, אלא שכשבדק היכן גר הלקוח, גילה שהוא גר בסביבתו, כך שאינו צריך אפילו להזמין 'הובלה' בשביל העברת המוצרים. הוא העמיס את המוצרים על המשאית הפרטית שלו, והוביל את המוצרים לבית הלקוח, וכך הרוויח עוד כמה דולרים על כל פריט.
האברך התבונן במתרחש והיה ברור לו כשמש, שאילו היה מתרגז באותו יום, לא היה מרוויח את כל זה. האברך הרגיש שהקב"ה הביא לו את הלקוח משום שהתחזק באמונה ולא יצא מכליו. הן מי גורם לבן אדם להחליט בלבו לקנות איזה חפץ?! וכי בידי המוכר לעשותו? הלא הקב"ה צריך לגרום זאת.
כשזוכים לראות זאת בחוש, הרי זה נותן חיזוק גדול כל-כך גם הלאה לחיות חיים של אמונה. פעם רואים זאת בבהירות ופעם אין רואים זאת בבהירות, אבל אני זוכר שזה תכליתי, זה תפקידי וזה שליחותי. ומי שחי באופן כזה, זוכה לחיי תענוג וכולם יעידון יגידון עליו כי הנה הוא עולה ומתעלה עם כל יום ויום שהוא נמצא במקום עבודתו .
(הבינני)