האדמו"ר מ'תולדות אהרן' זיע"א כשהיה נופש בטבריה, היה יושב בליל שבת עם זקני חסידי סלונים ומשוחח אתם במילי דשמיא. באחת השבתות שמע מהחסיד ר' מרדכי בוימל זצ"ל בשם אחד מזקני החסידים, התבטאות נפלאה שיצאה מפי הרה"ק ה'יסוד העבודה' זיע"א, וזו לשונה:
"קינדערלאך! וואס מיינט איהר, אז איינער וואס געפינט זיך אין גהינום קען ער נישט אריין גיין אין גן עדן?! אין גיהנום איז אויך דא א טיהר וואס פירט אריין אין גן עדן, און די רשעים ווייסן פון דעם טיהר [בניי! מה אתם חושבים, שמי שנמצא בגיהנום אינו יכול לעבור לגן עדן?! בגיהנום ישנו פתח אל הגן עדן, ואף הרשעים יודעים מאותו פתח] – רק שהדלת נמוכה והרשעים אינו לפי כבודם להנמיך את עצמם, ונשארים בגיהנום".
אמר האדמו"ר מ'תולדות אהרן', שיש בהתבטאות זו עמקות נפלאה, והיא, שכפי שהאדם הוא בזה העולם, כך הוא בעולם העליון, כי בעולם העליון אי-אפשר להשתנות. ולכן אם היה האדם בעולם הזה בעל גאווה, כשיבוא לעולם העליון לא יוכל לומר: עכשיו אין לי ברירה ואכניע את עצמי, אלא יישאר לעמוד בקומה זקופה וממילא לא יוכל לעבור לגן עדן
והוסיף האדמו"ר מ'תולדות אהרן' שמידה טובה מרובה, ולכן אם למד האדם בעולם הזה איך להכנע ולהתפלל אל הקב"ה באופן הנכון, יוכל להכנע ולהתפלל אליו גם בהיותו בגיהנום, וממילא תיפתח לו הדלת שבין הגיהנום והגן עדן ויוכל לעבור בקל לגן עדן. ובזה פירש לשון הפסוק בתהלים (כג, ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" – גיא צלמות הוא הגהינום. אומר דוד המלך ע"ה: גם כי אלך לגיהנום, לא אירא רע, וכך כך למה? כי אתה עמדי – כי היות שהיית עמדי בעולם הזה, בוודאי תהיה עמדי גם בעולם הבא.
אמור מעתה: תכלית התפילה, להביא את האדם לידי ביטול והכנעה והתקרבות לה'. אמנם לפעמים יזדקק האדם לדברים חיצוניים שיביאוהו לידי כך, וכפי שכתוב בהלכה לעניין המתפלל בימים נוראים, שהוא צריך להיות זקן בעל בנים וכו', כל זה מפני שאדם כזה הפתח פתוח לו להגיע לידי שבירת הלב.
(מתוך שיעורי הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, חוברת 'הבינני')