את הדברים הבאים שח בהזדמנות ת"ח שעוסק בהשכנת שלום בית: "יום אחד ביקשו ממני לטפל ביהודי שהמצב בביתו לא היה שפיר. מאחר שהכרתי אותו משכונת מגורי, אמרתי שכל עוד הוא לא ישנה את מסלול הליכתו מבית הכנסת הביתה, איני רואה סיכוי להצליח איתו…
"מדוע? פעמים רבות הבחנתי כיצד יהודי זה צועד הביתה לאחר התפילה. הוא היה הולך בצד של המדרכה, בקו ישר ישר. בנקודה מסוימת וקבועה היה עובר את הכביש וממשיך ללכת בצד השני כמו סרגל. וכך הדבר חזר על עצמו מדי יום ביומו. לא קרה אף פעם שהוא יצעד אחרת או יחצה את הכביש שלא באותה נקודה מסוימת.
"התבוננתי בו מספר פעמים והגעתי למסקנה שמדובר באדם שאינו מסוגל להתגמש בשום אופן שבעולם. כאשר סיפרו לי שהוא לא מסתדר עם בני ביתו, הבנתי שיהיה מאוד קשה לעזור לו, כי עד שהוא לא יסתדר עם המדרכות יהיה קשה לסדר אותו עם בני אדם…
"מנין למדתי זאת? ממסעי בני ישראל…
"מסופר שיהודי הגיע פעם לרבו וביקש ממנו התוויית דרך בלימוד התורה ועבודת השם. רבו מסר לו תוכנית שתתאים לו לפי מידותיו, והאיש פנה לצאת מן החדר. בעמדו בפתח החדר, אמר לו רבו: 'ולפעמים להיפך'…
"האיש לא הבין את הכוונה, ורבו הסביר לו: מבואר בספרים, שמ"ב המסעות שצעדו בני ישראל במדבר מכוונים נגד מסעותיו הפרטיים של האדם בעבודת השם. והנה אנו מוצאים במסעות דבר פלא: בני ישראל חוזרים לאחוריהם שמונה מסעות (ראה רש"י במדבר כו יג), אבל כאשר הם סיימו להתגלגל לאחור הם התחילו שוב לצעוד קדימה.
"הוא אשר אמרתי 'ולפעמים להיפך', המשיך הרבי להסביר. לפעמים נעצרת התקדמותו של האדם שלא מרצונו, אך חובה עליו לזכור שזה גופא חלק מן המסע. אסור לו להתייאש ועליו להמתין לשעת הכושר להתקדם שוב. רק אדם עקשן שאינו מסוגל להתגמש במחשבתו, סבור שברגע שהוא צעד לאחור והתוכנית שלו לא ממש הצליחה, הסתיים המסע ח"ו".
וסיים אותו ת"ח ואמר: "כאשר משליכים כוס פלסטיק על הרצפה היא לא נשברת, כי היא יודעת להתגמש. רק כוס שמיוצרת מזכוכית עקשנית מתנפצת בקול רעש גדול"…
(הרב רפאל ברלזון, יתד נאמן מסעי תשס"ח)