"שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (שמות כ"ח, כ')
בשנים שהיה הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע דר בעיה"ק ירושלים, היה נוהג ללכת כל יום לכותל המערבי. פעם בדרך חזרתו פנה רבי שלומ'קה ללכת דרך 'שער שכם' – כי שם היה המקום ריק מראיות אסורות, אך משמשו ר' אליהו ראטה זצ"ל אמר שעדיף ללכת דרך 'שער האשפות', כי בשער שכם היתה קצת סכנה להלך.
למעשה עשו כדברי הרבי. בעברם ב'שער שכם' פגע בהם ערבי רשע, ובאגרופו הכה את הרבי מכה חזקה מאד. פנה הגבאי ואמר: "ראה נא מה היה לנו"… כמרמז שהיה מן הראוי לעשות כדבריו וללכת דרך 'שער יפו' מפני הסכנה.
נענה רבי שלומ'קה והשיב: "מקובלני מאבותי, שכאשר יהודי מסיים תפילתו והוא מקבל איזו מכה, הרי זה סימן לדבר שעלתה תפילתו לרצון לפני אדון כל". סיים רבי שלומק'ה: "עדיף לקבל מכה בגוף ולא מכה בנפש חלילה" (להיכשל בראיה אסורה).
ובזה פירש את הפסוק בפרשתנו "שמן זית זך – כתית": אם אחר התפילה מקבל המתפלל מכה, הרי זה סימן 'למאור', שתפילתו נתקבלה, ויאר ה' פניו אליו.
כיוצא בו אמר רבי שלומק'ה, שכאשר האדם מבקש ומתפלל מהקב"ה על ענין מסוים, וזמן קצר אחר תפילתו אירע לו איפכא ממה שביקש, כגון שמבקש לרפואת החולה ובתום תפילתו נודע לו שהחמיר מצבו של החולה, ידע נאמנה שתפילתו התקבלה, ואילו אם רואה תיכף את הישועה אינו מוכרח שיהיה לזה קיום.
ואף דבר זה נרמז באותו הפסוק: "ויקחו אליך שמן זית זך" – אם האדם זכה והצליח להתפלל בכוונה כמרומז ב'שמן זית זך', ואח"כ מרגיש 'כתית' – שאירע לו איפכא ממה שביקש, ידע נאמנה שכל זה אינו אלא 'למאור'. סימן מובהק יש לו שתפילתו התקבלה והגיעה עד לכסא הכבוד, וישועתו קרובה לבוא.
(באר הפרשה תצוה תשע"ח)