לפני שלושים שנה היה כאן בירושלים בבית וגן, בית כנסת 'נר אהרן'. היו שם שיעורים לאנשים שהתקרבו ליהדות, בתחילת הדרך. בוגרי סמינרים. כל ערב היה שעתיים שיעור, ואף אני זכיתי להיות נטפל לעושי מצוה, ופעם בשבוע היה לי שיעור.
באחד השיעורים התגלגלה השאלה הזאת: למה היום לא רואים אותות ומופתים כמו שהיה במצרים? התחילו שם שאגות של המשתתפים, והצעתי לעשות הצבעה – כאילו שואלים אותנו – מי בעד שיהיו מופתים כמו במצרים ומי נגד. כולם הצביעו בהתלהבות בעד, והיה רק אחד! שהצביע נגד. אני הקטן, הייתי נגד. איזו התנפלות היתה עלי? "אבל כבוד הרב, אם יהיו אותות ומופתים כמו במצרים כולם יחזרו בתשובה! אפילו יוסי שריד, אפילו שולמית אלוני, אפילו… אפילו…"
אמרתי להם: תרגעו. דבר ראשון, כשיש אותות ומופתים, אתם חושבים שהיצר הרע נכנע בלי קרב? הוא עובד שעות נוספות! והרבה דרכים לפניו, כל דור והנסיונות שלו!
חוץ מזה, אתם חושבים שזה כל כך בריא לחיות עם אותות ומופתים? נכון, יש לזה תועלת עצומה, אבל יש לזה מחיר כבד ונורא! כתוב בספרים הקדושים – הסטייפלער מביא את זה – שככל שיש גילוי של אותות ומופתים, על כל חטא קטן מקבלים את העונש מיד במלוא החומרה!
בדור המדבר – דור דעה – שזכו לראות אותות ומופתים, אחרי שהאדמה בלעה את עדת קורח, באו כלל ישראל – מתוך כאב – על משה ואהרן ויאמרו עליהם, חמש מילים: אתם המיתם את עם ה'… ואיזה מחיר כלל ישראל שילמו על המילים האלו: מיד פרצה בהם מגפה, וברגע מתו ארבע עשרה אלף ושבע מאות איש! אתם יודעים מה זה ארבע עשרה אלף ושבע מאות? בכל המלחמות שהיו פה מתש"ח, נהרגו אולי עשרים אלף. באינתיפאדה הקשה שהתחילה בתש"ס, כשאוטובוסים התפוצצו ומסעדות הפכו למוקדי מוות, היו בתוך שנה שנה-וחצי, אלף חמש מאות הרוגים. זה הרבה מאד! ובמדבר, אחרי חמשת המילים האלו נהרגו ארבע עשרה אלף!!! ואילולא שאהרן הכהן היה עוצר את המגפה בקטורת, לא היה נשאר שריד ופליט!
למה? מה גודל החטא? אלא ככל שרואים יותר השגחה, כשהאותות והמופתים גלויים לעיני כל, על כל חטא קטן נענשים! אילו היום היו נסים כמו במצרים ובמדבר, לא היינו שורדים אפילו יום אחד.
(גיליון 'נחל אליהו' משיעורי הרב אליהו דיסקין שליט"א בתוך 'אוסף גליונות' בא תשע"ח)