אלו שגרים בריכוזים מעורבים, בפרט בשכונות חילוניות בהם "יש עתיד", ליברמן ומר"צ מקבלים קולות רבים, יודעים במה מדובר.
התופעה אינה מוכרת כל כך גם בערי פריפריה בהם מתגוררים בעיקר בני עדות המזרח, שליבם חם ליהדות ויש להם אמונה תמימה ופשוטה. יהודים אלו מגיעים לבית הכנסת בשבתות, עושים קידוש בליל שבת וכמובן, "סבא שלהם היה רב". אך כששכנינו הם יהודים שאבותיהם כבר נולדו לבתים רחוקים מיהדות, התחושה באה לידי ביטוי ביתר שאת.
הם מנידים בראשם בנימוס של "שלום" ו"בוקר טוב" לשכנים החרדים, ובעיניהם הם משדרים חוסר נוחות, אי הבנה, ולעיתים גם תחושה שאינכם רצויים כאן. תישארו במאה שערים ובבני ברק (כביכול הריכוזים החרדיים היחידים בארץ הם מאה שערים ובני ברק…) ואל תשתלטו לנו על השכונה. חלקם אף מסנן מדי פעם משפטים מעליבים, לא נעימים לאוזן. גם אם הם מנומסים דיים לא לומר לנו מה הם חושבים עלינו ועל כל החרדים, הם לא צריכים לומר את זה בפירוש. שפת הגוף שלהם, מבע הפנים, מראה בדיוק מה הם סבורים ואיפה בדיוק הם שמחים שנגור. ודאי שלא כאן.
אם מאן דהוא מעיז לומר משהו בגנות המזרחיים, האתיופים, הרוסים, וכמובן הערבים, מיד נעים אמות הסיפים והוא מוחרם בשלל חרמות. המגזר היחיד בו ניתן להשתלח, בכל שפת ביבים, בהסתה פרועה ושיטתית, הם החרדים. רק את החרדים צריך לשלוח למזבלה במריצה ו"זהירות, החרדים באים. תשמרו על הכיסים" (לא משנה שהסכום שהבטיחה הממשלה האחרונה לרע"מ, גדול יותר מכל תקציב הישיבות מקום המדינה ועד ימינו).
הרבה חסרונות נחסרו מאז שנחרב המקדש ומחיצת ברזל חוצצת בינינו לבין הקב"ה, כדברי חז"ל. דבר המונע לראות בעיני בשר את קירבת ד' המיוחדת אלינו, כל הצרות והאסונות לכל אורך הדורות, כולל בשנה האחרונה, מקורם בגלות המרה ובהסתר הפנים הגדול. בחודשים האחרונים קיבלנו מושגים חדשים באחד מסימני עקבתא דמשיחא, "ויוקר יאמיר" (סוטה פ"ט משנה טו), כשכמעט כל מוצרי היסוד נסקו למעלה, מחירי הדירות זינקו ב־16% לפחות, מחיר הלחם המפוקח עלה ב־20% , מחיר החשמל ב־10%, לא כולל מיסי הממשלה על מוצרים שונים, אחוזי עלות האשראי של המשכנתאות ועוד גזירות שאדם מן השורה לא יכול לעמוד בהם, כל שכן כשמדובר במשפחות ברוכות ילדים, בהם כל הוצאה מוכפלת ומשולשת פי כמה וכמה ממשפחה עם שני ילדים וכלב.
ואחד מסימני הגלות המרה, בדור עקבתא דמשיחא, כמאמר המשנה שם, הוא "יראי חטא ימאסו".
כשבכל מערכת בחירות מגיעה מפלגה אחרת ומשמיצה בריש גלי את החרדים, כשהתקשורת עושה זאת כבר עשרות שנים, אנו יודעים שלא מדובר רק במפלגה ספציפית, אלא בתחושה כללית של שנאה שמקיפה רבים מתושבי המדינה. גם אם ישנם רבים שאינם שונאים, אך בוודאי אין להם שום טיפת כבוד והערכה ליראי חטא, ליהודים שמוסרים גוף ונפש כדי ללמוד תורה כל היום ולהקדיש את כל חייהם לעשות את רצון קונם, לגדל משפחות יהודיות גדולות בצימצום ולחשוב כל הזמן כיצד הם יכולים להיות יהודים טובים יותר.
וכשמשיח צדקנו יבוא במהרה, "במוצאי שביעית בן דוד בא" ואנו מצפים ומייחלים שנזכה לכך כעת חיה, תמלא הארץ דעה את ד', וכל יושבי תבל יכירו ברום מעלת יראי חטא.
***
כשזה עתה התחלנו את ימי אבלות בין המצרים, גם אנו עצמנו יכולים להתחזק בנושא זה, של יקרת ומעלת יראי חטא, עמלי תורה, תלמידי חכמים וצדיקים.
"כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן – עין לא ראתה א-לקים זולתך יעשה למחכה לו" (ברכות לד, ב).
הורגלנו להעריך, לייקר ולכבד את גדולי ישראל ומרביצי התורה הנודעים. אך האמת היא שאנו צריכים להרגיש שכל אברך שעמל בתורה, הוא נזר הבריאה ממש.
התרגלנו שכל בני הישיבות מקימים בית ומחפשים כולל אברכים. התרגלנו לראות הסעות ואוטובוסים מוציאים מאות מאות אברכים בכל יום בתשע בבוקר, סמוך לכוללים. התרגלנו, ברוך ד', לראות בתי מדרשות עמוסים באלפי יהודים עם גמרא על הסטנדר. ההרגל נעשה טבע ואנו פחות נרגשים מהמחזה כובש הלבבות הזה. אך האמת היא שצריך להתרגש, להעריך ולכבד כל חתן בן 22 שפשוט וברור לו שהוא הולך ללמוד תורה כל חייו, להקים בית עם אשתו הצעירה עם מילגת הכולל שלו ומשכורת העבודה שלה, מתוך ידיעה ברורה שלא יהיה להם בכלל קל מבחינה כלכלית, אך ורק כדי לזכות לכתרה של תורה, להיות תלמיד חכם.
עולם שלם נע ונד אחר הנאות ודחפים. כל העולם משקיע את כל כולו בהשגת ממון וההנאות אותם רוכשים בכסף, ואילו בבני ברק ובירושלים, במודיעין עילית ובאחיסמך, בחיפה ובעפולה, בבית שמש, בביתר, בפתח תקוה וברחובות, ובעוד מאות ישובים בארץ ובעולם, יושבים רבבות אברכים, שבאמת טרודים מסוגיות בבבא קמא וחולין, ב"חושן משפט" וב"יורה דעה".
לפני כשנה הזדמנתי לישיבת מיר והדמעות זלגו מבלי משים. אבל לא רק במיך אפשר לבכות. לפני כמה ימים נקלעתי, בשעה 6 אחה"צ, לרחוב צדדי בפתח תקוה, לא רחוק מהשוק ואזור החנויות הסואן, וחיפשתי מקום ליטול ידיים. נכנסתי לתלמוד תורה סמוך ושם, באחד החדרים, בבית כנסת קטן, ישבו ולמדו כעשרים־שלושים אברכים, בהתמדה גדולה, כולם שקועים בלימוד.
היו שם אברכים צעירים שנישאו כנראה לאחרונה, יחד עם יהודים מופלגים בני שישים-שבעים. בלי משרות ושטעלעס", בלי לחפש תכל'ס מדומה. פשוט ישבו ולמדו גמרא וראשונים. כמה נפלא ומרומם. כמה צריך להעריך, לכבד ולייקר באמת כל אברך כזה!
ואם כך צריך לנהוג באברך צעיר, שעדיין אינו שולט שליטה גדולה בחלקי התורה, אך "כיון שהלך לבי רב, דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול" (תוספות כתובות סג, א), הרי בתלמיד חכם בכבודו ובעצמו – אין לשער ולתאר את גודל הצורך לייקרו ולכבדו, להרגיש שאנו ניצבים לפני אדם רם מעלה מאין כמותו. פעמים רבות ראיתי בעיני את הערכתו העצומה, הטבעית כל כך, של רשכבה"ג מרן הגר"ח קניבסקי הכ"מ לתלמידי חכמים, אפילו צעירים. "הוא תלמיד חכם", השיב רבינו זיע"א בפשטות, וזהו. אין שאלות. הוא תלמיד חכם!
אשת אברך, בוודאי אשת תלמיד חכם, היא הרי האשה החשובה ביותר בכל היקום. היא מגדלת בעל תלמיד חכם. היא מגדלת משפחה ברוכת ילדים ומתמסרת בכל רגע ורגע, 24 שעות ביממה, כל חייה, למען בעלה ולמען גידול ילדיה לתורה ומצוות. מי ישווה לה?! הרי כשכל הנשים האחרות בתבל, אלו שנהו כל חייהן אחר קריירה ומרדף הנאות ובילויים, יגיעו לעולם האמת, וכולם כולן מגיעים לשם בסוף, הן בכלל לא יזכו לראותה. אשת האברך תשב בעולמות גבוהים ורמים פי אלף אלפי אלפים, והיא תתענג על ד' ותהנה מזיו שכינתו, "שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא".
לא נוכל לשפר בהרבה את היחס של הרחוקים מאיתנו ליראי חטא, לתלמידי חכמים וליושבי אהלים. אך אם היחס שלנו עצמנו אליהם יתחזק ויתעלה, נוכיח עד כמה אנו רוצים שיראי חטא לא ימאסו ועד כמה חשוב לנו להעריך את עובדי ד'. אז נזכה ל "כי מלאה הארץ דעה את ד'", בקרוב.