דפיקות עזות באישון לילה בביתו של הרב א' תושב שכונת איתרי הירושלמית. הוא מציץ בעינית ומגלה לתדהמתו שני שוטרים.
הקריאות: "משטרה, לפתוח בבקשה" עשו את שלהן. א' פתח רועד כולו. השוטר מראה לו צו חיפוש במחסן למטה שרשום על שמו.
א' נרגע מעט שכן מדובר במחסן ריק אותו הוא משאיל לחבר חינם אין כסף למטרת חסד. הלה מתעסק לפרנסתו ממכירות זולות לאברכים ומשפחות נזקקות, ובכספי המעשרות הוא מחזיק כולל אברכים. א' שמח להיות שותף במצווה חשובה זו באופן עקיף, מה גם שהיה מדובר ממילא במחסן ריק שלא היה כעת צורך בו.
א' לא ידע במדויק מה מכניס חברו למחסן, אך כדי לא לסבך את חברו הצדיק, מחזיק התורה וגומל החסדים החליט להעמיד פני תם ולטעון כי אינו יודע מי משתמש במחסן.
ענו לו השוטרים: "אין בעיה, אנחנו נפרוץ את הדלת…"
משכך ביקש א' מהשוטרים להמתין בחוץ כמה דקות כדי לנסות לאתר את המשתמש במחסן. הוא התקשר לחברו, אשר שיתף אותו כי יש לו במחסן ביצים למכירת החסד שלו. הוא רוכש אותם ממושבני'ק מאחד מיישובי הצפון שבמשך שנים קנה ממנו סחורה והוא סומך על דבריו לגבי מקורן. "אתה יכול לפתוח בשמחה לשוטרים"…
אך מתברר כי המושבניק ממנו נרכשו הביצים מהמשק אינו ישר כל כך. המשטרה עלתה עליו והלה החליט לגלגל את התיק על רוכש הביצים. הרב א' חש שמשהו כאן אינו כשורה ומשכך החליט לא לשתף מי הוא החבר שמאחסן את הביצים במחסן.
השוטר הודיע לו כי אם לא יגלה את זהותו הוא עצמו יואשם בפלילים. א' ענה כי זהו 'מחסן חסד' והוא מאפשר לאנשים רבים להניח בו חפצים. השוטר טען שיאלץ להגיש את התלונה על שמו של א' ולהזמין אותו למחרת לחקירה בתחנת המשטרה. בלית ברירה א' הסכים כדי לא להפליל את רעהו.
בלילה על מיטתו התחבט א' רבות אם נהג כשורה כשלא רצה להפליל את חברו, או שהיה עליו לנהוג אחרת… והחליט עם אור יום לשלוח את השאלה לרבו שליט"א. רבו תמך בהחלטתו לא להפליל את חברו והורה לו להעמיד פני תם בפני החוקר, בהוסיפו ברכה נאמנה להצלחתו.
בדרך לתחנת המשטרה נזכר א' בסיפור ששמע מהרב גרשון גודמן ז"ל, חברו בשיעור דף היומי השכונתי:
הרב גודמן ז"ל עלה לפני שנים רבות לארץ ישראל מחו"ל, והתבקש להתגייס לצבא. הדבר לא התאים לו ולמשפחתו. הוא התייעץ עם חברים מה עליו לעשות כדי לא להתגייס. הוא קיבל מגוון עצות אך הן לא התיישבו על ליבו, ולא הסכים לעשות שקר בנפשו. שכנו, חסיד ויז'ניץ, הציע לו את עצת הפלא שמפורסמת בשמו של הרבי מויז'ניץ ה"אהבת ישראל" זצוק"ל, לברך על דבר מה בכוונה רבה "שהכל נהיה בדברו", לחשוב, להתבונן ולהאמין שהכל, הכל ממש, רק מאתו יתברך ואין עוד מלבדו. וכה דרש הרבי את דברי המשנה במסכת ברכות: "על כולם – על כל הבעיות – אם אמר שהכל נהיה בדברו – יצא".
וכך אומר רבנו ה"זרע שמשון" בפרשת בהר, שיסוד מצוות השמיטה הוא ההכרה שהכל נהיה בדברו, וזו לשונו: "ופרטותיה של השמיטה, היינו שנאסר לנו עבודת הקרקע במה שמועיל להצמיח ולגדל גידולין, וכתבו המפרשים לפי שהוא אדון האדונים ויש יכולת בידו לבטל כל הכח והממשלה של התחתונים שזה הכח שמצמיח השדות והכרמים". ע"כ.
הרב גודמן לקח את עצת ה"אהבת ישראל" הזו באמונה שלימה, החדיר עמוק בליבו את ההכרה שהכל נהיה בדברו. הוא ניסה להוציא עצמו מהגבלות ושלטון הטבע בהכרה שאין עוד מלבדו, לקח עמו לדרך כמה סוכריות בכיסו ויצא איתן ברכבת לחיפה ללשכת הגיוס.
ברכבת פגש יהודי נוסף בשם ארז, יהודי מודרני בלבושו ובהופעתו. הנ"ל תינה בפניו את ליבו כי עקב אילוצים משפחתיים מסוימים הוא חייב להפטר מצו הגיוס שקיבל. ר' גרשון גודמן אמר לו כי יש לו עצה. הוא הוציא סוכריה מכיסו ושיתף אותו בסגולת ה"אהבת ישראל" זיע"א: "לפני כניסתך לוועדה ברך עליה בכוונה שהכל נהיה בדברו, ובטוח אני כי שנינו נצא משוחררים".
ארז זלזל ולגלג על סגולה זו. היא נראתה לו 'גלותית' קמעה ולא אקטואלית לזמננו. הרב גודמן נשאר באמונתו כי כמאז כן עתה, האמונה היא מפתח בכל עת ובכל מצב. בכניסתו לוועדה בפניה היה עליו להופיע, הוציא סוכריה מכיסו וברך בכוונה שהכל נהיה בדברו. והנה, באורח פלא, בלא אומר ובלא דברים הוועדה החליטה כי הוא, ר' גרשון, לא מתאים לשרת בצבא. קיבל פטור על אתר ויצא לדרכו משוחרר, שמח וטוב לב.
בדרכו החוצה הוא פגש את מיודענו ארז, אשר ישב שם בפנים נפולות. ארז הסביר כי חשב שיסביר להם היטב מדוע אינו יכול לשרת בצבא, אך משום מה הוועדה דחתה את דבריו על הסף. הרב גודמן הציע לו לא להתייאש, להגיש ערעור ולבקש להופיע פעם נוספת בפני ועדת ערר. ארז ביקש ערעור, נקבע לו תור נוסף בעוד כמה שבועות. ר' גרשון הטמיע בלבו אמונת אומן כי הכל… נהיה רק בדברו. ארז חזר לוועדת הערעור והפעם בירך שהכל בכוונה. הערעור אכן התקבל וארז יצא משוחרר לחלוטין.
וכך מסביר הזרע שמשון את דברי רש"י "מה עניין שמיטה להר סיני" – "ועוד יש פרט אחר בשביעית דומה להר סיני… כשם שבשמיטה קנו החירות", כי האדם אינו טורח כלום והתבואה מתברכת לשלש שנים, "כך גם בהר סיני קונים חירות, כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ומצוות ומלאכתו מתברכת", כי לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, וכנאמר בברכות 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים'.
נחזור לראשית הסיפור: הרב א' שמח על הזכות שהתגלגלה לידו לעזור בעקיפין בהחזקת תורה דרך המחסן שברשותו. הוא האמין בגמילות החסדים והחזקת התורה, והחליט לא להפליל את חברו מחזיק התורה וגומל החסדים. הוא אימץ בחום את עצת ידידו הרב גרשון גודמן ז"ל, ולפני כניסתו לחדר החקירות בתחנת המשטרה, הוציא אף הוא סוכריה מכיסו וברך בכוונה שהכל נהיה בדברו.
החוקר שאל שאלות, אך הוא כעצת רבו העמיד פני תם ושאל את החוקר האם גם הוא מעונין להכניס חפצים למחסן שלו… החוקר שראה עם מי יש לו עסק שחרר את א' ובתוך שעה יצא לביתו שמח וטוב לב.
(גיליון התחזקות וביטחון במשנת הזרע שמשון)
