סיפר הגה"צ רבי מנחם מנדל טוביאס אב"ד דרכי שמואל: בשעתו השתתפתי בנישואי הגר"מ גרוס שליט"א שהתקיימה בה' באלול. בשעת השמחה ישב על ידי יהודי מבוגר, ושמו ר' יצחק יעקב ציינוירט, ודיברנו, ואמרתי לו תוך הדברים שבעוד כמה ימים חל יום ההילולא של הרה"ק ר' שלום יוסף בנו בכורו של הרה"ק מרוז'ין, שחל בי"א אלול. אמר לי היהודי: "אני זכיתי לראותו". עמדתי משתומם, כיצד יתכן הדבר (שהרי נסתלק בשנת תרי"א), וסיפר לי שהוא התגורר בגרמניה בעיר לייפציג מקום מנוחתו של הרה"ק. כאשר עלה היטלר ימ"ש לשלטון, לא התחילו הצרות מיד, אלא התגברו בהדרגה. הוא היה משפיל את כבודם של ישראל, ופקדו עליהם לפנות את בתי החיים למקום אחר, כדי להשפיל אותם על ידי הוצאת מתי ישראל רח"ל, וציוו על בני ישראל לעשות מלאכה זו. וגם הוא היה בין אותם שהשלטונות צוו עליהם לעשות את הדבר.
וסיפר שכאשר עמדו לפנות את בית החיים שבעיר לייפציג, עמד שם מהנדס שהיה מנהל העבודה, והשגיח עליהם בעבודתם. כשהגיעו לציונו הק' של הרה"ק רבי שלום יוסף, פנו היהודים למנהל העבודה ואמרו לו שכאן קבור ראבינער גדול, והם מבקשים להוציא את כל הארון הקדוש. אבל הוא לא הסכים לוותר להם, ואמר להם שמה שמצאו בכל הקברים ימצאו גם כאן. בלית ברירה פתחו את הציון הקדוש, והרימו את הקרש של הארון. עצם הדבר שהקרש היה קיים, גם בזה היה כבר פלא, כי מטבע העץ שהוא נרקב בארץ לאחר שנים, והיה כבר למעלה משמונים שנה לאחר הסתלקותו.
והנה כשהרימו את הקרש ראו כולם איך שצורת קדשו נותרה שלימה, עם הדיקנא קדישא והעינים הקדושות והמצח הקדוש. "עמדנו כולנו המומים", סיפר היהודי, "וכשהגיע המהנדס הזדעזע גם הוא. הוא הסתכל על המצבה ואמר בגרמנית: 'הוא כבר קבור למעלה משמונים ושבע שנה', והוסיף שהוא כבר עובד בעבודה זו למעלה משלושים שנה (אצל הגויים מצוי שחופרים קברים כדי לחסוך במקום) ועדיין לא נפגש עם מקרה כזה.
"וסיפר אז המנהדס, שבאמת אביו ואמו יהודים. הוא היה יהודי מתבולל ה' ירחם. והוסיף: 'חבל שלא חינכו אותי בחינוך דתי'. כשראה את קדושת הצדיק, הוא הוזיל דמעה. ולאחר מכן העבירו את קברו הק' למקום אחר, ושם מנוחתו כבוד. לאחר מכן פרסמו דבר זה בעיתונות הגרמנית הרשמית של אז, והתפארו איזה דברים נפלאים יש במדינתם.
(באר בשדה)
מדהים