הרב מנשה גליקזאהן
"מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ" (במדבר כ"ד, ט')
בפרשה רואים כיצד בלעם הרשע נוטל את אומנותם של הצדיקים, ומברך את בני ישראל כדרכם של הצדיקים. אך למעשה הבדל שמים וארץ יש בין ברכת הצדיק לבין ברכת בלעם הרשע.
על כוחה וטיבה של ברכת הרשע, ועל ההבדל המהותי שיש בין ברכת בלעם לברכת הצדיקים ביאר בהרחבה בעל "התפארת שלמה מראדומסק", וכך הוא כותב (בד'ה מברכיך ברוך): "וכן בעניין ההשפעות והברכות שע"י הצדיק, יותר מה שהוא מברך ומשפיע לבנ"י, נוסף לו כח ההשפעה כמעיין המתגבר. כמ"ש: 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'- לכהנים, שיושפע להם ברכות חדשות יותר ויותר. לכן גם אחר שברך ברכת כהנים, אם מצא ציבור- צריך לברך עוד הפעם ברכת כהנים. וזה דווקא בברכת ישורון בנ"י. אבל אצל ברכת יצחק כתיב: 'כאשר כילה לברך'- את יעקב, שהיה רצונו על עשיו כלו ברכותיו. ואחר כך כתיב 'ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו', כי ברכת יעקב היא כמעיין המתגבר, בלי הפסק. וז"ש בלעם: "מברכך ברוך", שנתגברו ברכות המברכים את ישראל, לא כן בבלעם כתיב: 'הנה ברך לקחתי ולא אשיבנה', שלא יהיה לו הוספה יותר, רק מה שקיבל וז"ש: 'את הדבר אשר ישים ה' בפי אותו אדבר ולא יותר', אבל הצדיק בברכותיו הוא כמעיין המתגבר, להשפיע תמיד ברכות וישועות אמן".
אוהבן ומושיען של ישראל היה כ"ק מרן האדמו"ר מקרעטשניף זי"ע (שהשבוע יחול יומא דהילולא דיליה ט"ו תמוז). ביתו שברחובות היה לתל תלפיות, ציבור ההמון היה נוהר לפתחו כדי להתברך בדבר ישועה. בשעות לא שעות ובזמנים לא זמנים, היו מגיעים אנשים מכל גווני הקשת. וכשנפתחו הדלתות, היו נכנסים אל הקודש פנימה ופורקים את אשר על ליבם. ורבינו, כאב רחום ואוהב, מאזין ומקשיב למועקותיהם של עמך בית ישראל, או אז הרעיף ברכות מלוא חופניים על ראשם ופעל לישועתם. ברכותיו של אותו צדיק היו מתקיימות באורח פלא אחת לאחת, ישועות מעל לדרך הטבע. בבחינת 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', עד שהיו אומרים הבריות כי צדיק וקדוש זה- רוח ה' בפיו.
תיאורים מרגשים וסיפורים מופלאים אודות כוח ברכותיו והעבודה העילאית עד כלות הכוחות, שראו אצלו בשעה שהיה מברך את עמך בית ישראל ופועל עבורם ישועות, הובאו בספר "רבינו הקדוש מקרעטשניף".
שילוב של שמיא וארעא
מחזה שלא מעלמא הדין הייתה צורת קבלת הקהל אצל רבינו: בתחילה היה רבינו משוחח עם היהודי, שווה בשווה כדבר איש אל רעהו הטוב, יורד לנבכי הבעיה ודן בעומק הפרטים, לפתע, כשהגיעה שעת הברכה, פשט צורה ולבש צורה, צורתו הייתה משתנה לחלוטין. פניו החליפו גוונים, עיניו היו נשואות למרום, ומילותיו היו נישאות בחדר. בחלל הייתה אווירה מחשמלת של פחד ויראת אלוקים, או אז נכחו כולם כי בפני מלאך אלוקים ניצבים הם.
השילוב של שתי ההנהגות בכפיפה אחת המחישה יותר מכל את ההגדרה המובאת בזוה"ק על הצדיק: "דאחיד בשמיא וארעא".
רבינו קורע שערי שמים
לפעמים היה ניכר בחוש שחבילה של צרות קשות באה לפניו, ויגיעה רבה מוטלת עליו לקרוע את גזר הדין. תיאור נרגש סיפר בנו של בעל המעשה, על הוריו, שעברו עשר שנים מיום הנישואין ועדיין לא זכו להיפקד בזרע של קיימא. רפואות וטיפולים עברו, אך הישועה המיוחלת בוששה מלבוא,וקולו של תינוק בוכה לא נשמע בחלל ביתם. לאמי הייתה חברה שמוצאה מרומניה, שם התגוררה בשכונתו של רבינו זי"ע, וידעה על כוחו הרב להושיע. במשך כל אותן שנות המתנה וציפייה עמדה ושכנעה את אמי ללא הרף לבוא אל רבינו ליטול ברכה, אולי משם תצמח הישועה. בתחילה סרבו הורי לדבר, אך בחלוף עוד כמה שנים, כשההתמודדות נעשתה קשה מנשוא, חיככו בדעתם שאם לא יועיל לא יזיק. והחליטו לשים פעמיהם לעבר ביתו נאווה קודש של רבינו ברחובות, כשחברה זו מתלווה אליהם.
החברה פתחה בדברים, על גודל הצער והכאב שאופף את בני הזוג, ועד כמה קשה הוא סבלם. וכבר הגיע הזמן שיצאו מאפילה לאורה. כמנהגו בקודש, שמע רבינו בסבלנות אין קץ וברר את הפרטים עד לעומקם של דברים. לפתע, חבש את מגבעתו, קם ממקומו ונעמד ליד כותל החדר ובדביקות עצומה, כשכולו אחוז שרעפים, וכדרך שנאמר בחנה, אמו של שמואל, כשהעתירה על ישועתה: "היא מדברת על ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע…". פניו הקדושות נעשו להבים, אזיל חיוורא ואתא סימקא, כשהוא מוליך ומביא בידיו הקדושות הנשואות כלפי מעלה. מחזה שלא מעלמא הדין כלל. לאחר כחמש דקות שעמד כך כאש שלהבת, התיישב על מקומו בניחותא, וחיוך רחב נסוך על פניו. וכה אמר להם: "איר וועטנאך האבן, איר וועטנאך האבן קינדער צום לעבן" (עוד יהיו לכם ילדים, עוד יהיו לכם ילדים). ואכן, זכו בני הזוג ונפקדו בשני בנים ובת. ומאז שנהפכו להיות הורים לילדים חלפו כבר הרבה שנים, ומה שהיה בקודש פנימה עדיין חקוק בלבם ולא מש מזכרונם. מחזה כל כך מרטיט, "ובכל אימת שנזכר אבי בכך- שב המחזה והיה מעורר אותו, כמו היה נוכח בו עתה", מסיים הבן.
להעביר על החולה זכויות של מצוות צדקה
המעשה אירע בשנת תשי"ט. אם לילדים קטנים לקתה ל"ע במחלה נוראה בראשה. המחלה פגעה קשות גם בכושר ראייתה של האם הצעירה. כל הסובבים אותה היו מזועזעים והמומים מן הבשורה הקשה. החלו להרבות בתפילות ובתחנונים לפני ריבון כל, להעביר את הגזירה הנוראה. בכאב רב מודיעים הרופאים למשפחה השבורה, כי אך שישה שבועות נותרו לאם. אחיה של החולה, עשה דרכו לעבר ביתו של רבינו בשעת בין הערביים, נכנס הוא לפני ולפנים ומספר בכאב אודות המצב הקשה בו שרויה אחותו. רבינו שומע את הדברים, ותוך כדי האזנה לכל הפרטים הרפואיים, העלה עשן במקטרתו, וחדרו התמלא עשן מרגע לרגע נעשו פניו להבה.
מעמד נורא הוד נגלה בחדר האפוף עשן כבד. לאחר כמה רגעים ארוכים התנער רבינו משרעפיו, פנה אליו וגילה לו מסוד נסתרים: "ניסיתי לדפוק על כל שערי הרחמים, ולא הצלחתי לפעול לישועתה. ברם, עצה אחת יש לי בעבורה, כדי שתוכל לזכות לישועה צריכים להעביר אליה זכות של מצוות צדקה שלך. רואה אני", המשיך רבינו, "שבשמים מחשיבים עד למאוד את מעשי הצדקה והחסד שהנך עושה. ( הנ"ל היה משמש כגבאי צדקה מפורסם, אשר היה עמל לקבץ ממון רב לצדקה והיה מחלקם לעניים) והיה, אם תסכים להעביר מזכות הצדקה שלך לאחותך- היא תישאר בחיים. אך", הוסיף רבינו, "כיוון שהדברים נוגעים לעולם הבא, אין אני מבקש ממך תשובה ברגע זה. חשוב היטב על הדבר והשב לי תשובה תוך ארבעים ושמונה שעות".
הלה נענה מיד, כי מספיקה לו רבע שעה עבור ההחלטה הגורלית. ביקשו הרבי לצאת מן החדר, לחשוב על ההצעה בכובד ראש ולחזור אליו עם תשובה ברורה. לאחר כמה דקות חזר לחדרו של רבינו ובפיו תשובה, כי החליט להקריב ולהעביר מזכויותיו לאחותו. על מנת שתוכל להבריא ולהישאר בחיים, ולגדל את ילדיה הקטנים.
כששמע רבינו את התשובה נהרו פניו משמחה, ומעומק ליבו הטהור הרעיף על ראשו ברכות חמות שבזכות מעשה כביר זה, להעביר מזכויותיו, יזכה עוד רבות בשנים להמשיך במעשי הצדקה והחסד והאחות תיוותר בחיים.
נרגש כולו יצא האיש מביתו של הרבי. בשובו סר לבית הוריו וראה את אווירת העצב והיגון בה נתונים בני המשפחה. לא סיפר לאביו על היותו ברחובות, רק הציע לו לבוא עמו יחדיו אל הרבי ולבקש את ברכתו. למחרת נכנס האב כפוף ושבור לחדרו של רבינו, רבינו ישב שם שמח ומאושר. כשראה את פניו המיוסרות של האב שאלו "מדוע מודאגים הינכם? והרי כבר פעלתי ישועה עבור בתכם שתבריא ותישאר בחיים". תוך כדי דיבור, ביקש שיעבירו את החולה לבית הוריה עד להחלמתה השלימה, ולגבי כושר ראייתה שנפגע, אמר שקיבל מאביו הקדוש שאכילת בשר ריאה היא סגולה לראיה, כמו שכתוב בחז"ל (חולין מ'ט) "למה נקרא שמה ריאה? ע"ש שמאירה את העיניים". במשך כחודש ימים, אכלה החולה בבית הוריה בשר ריאה, עד שמצב ראייתה השתפר. לאחר שלושה חודשים בהם שהתה כדברי רבינו בבית ההורים, הבריאה לגמרי ממחלתה הקשה, קמה מחוליה ושבה להיות כאחד האדם, זכתה ללדת עוד ילדים, ולגדלם בבריאות ובשמחה במשך עוד כחמש עשרה שנים.