מתי מברכים ברכת המוציא לפני ברכת על נטילת ידים?

סימן קס"ז סעיף ז'

– מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע –

איך יתכן מקרה שמברך המוציא ואח"כ ענט"י? | שכח לברך קודם האכילה כיצד ינהג? | אם לא בירך כלל מה מן הראוי לעשות? | מסופק אם בירך | בירך שהכל במקום המוציא 

בדרך כלל, קודם כל מברכים ברכת ענט"י ואח"כ המוציא על הפת, מבואר בשו"ע, שלפעמים קורה שאדם בירך קודם ברכת המוציא, ואח"כ רק מברך ברכת ענט"י, ונתחדש כאן, שאין זה הפסק בין ברכת המוציא לבין אכילת הפת, וזה באופן שיושבים כמה אנשים בסעודה, כגון בסעודת ליל שבת, ובנוהג שבעולם, שבעל הבית מברך וכולם שומעים ויוצאים יד"ח, ואחד מן המסובים לא הספיק ליטול את ידיו, והוא שומע את המברך שמברך המוציא, או שנטל ידיו כבר ולא הספיק לנגבם ולברך ענט"י, הדין הוא שישמע את ברכת המוציא מפי המברך, ואח"כ ינגב ידיו ויברך ענט"י, ואע"פ שאסור להפסיק ביו ברכת המוציא לבין אכילת הפת, אבל כיון שזה צורך הסעודה, אין זה נחשב להפסק, והוא שיש כוונת שומע ומשמיע.

סעיף ח'
לכתחילה ברכת הנהנין וברכת המוציא צריך לברך קודם אכילה, ואם לא בירך קודם האכילה, יברך בהמשך האכילה, ואם לא בירך כלל באכילה ואחר שסיים נזכר שלא בירך, אין לו תקנה, בכ"ז מביא המ"ב שמן הראוי שיתיישב לאכול עוד משהו לברך על מה שאכל.

סעיף ט'
אדם שמסופק אם בירך או לא, לא יברך, כי כל הברכות הם רק מדרבנן ספיקא דרבנן לקולא, ויותר מזה, אם הוא רוצה להחמיר על עצמו, אינו רשאי, כי זה ברכה שאינה צריכה, ויכול להמנע מלאכול, ואם יושב עם עוד מישהו בסעודה, ואותו אחד מברך את אותה ברכה, שיקשיב וישמע ויצא יד"ח בברכתו.

סעיף י'
אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו [ברכת המוציא היא הברכה הכי חשובה שיש כי היא מיוחדת על מזון מסויים, וכן ברכת בורא פרי הגפן] יצא יד"ח, ואם אמר "בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא" יצא יד"ח, שיש בזה שם ומלכות, אבל זה רק בדיעבד.