מורי ורבותי. בדרך כלל אני רגיל לדבר ביידיש אבל מאחר ורבים מהנוכחים כאן אינם דוברים את השפה, והמטרה היא שכולם ישמעו יבינו, אשתדל לדבר בלשון הקודש, על אף שזה קשה לי מאוד.
קודם כל אני רוצה להתנצל על כך שאני נושא דברים הראשון, כהדיוט הקופץ בראש, והרי יש כאן הרבה תלמידי חכמים וגאונים וצדיקים, אך העניין הוא שב"ה יש לנו היום עוד שמחה גדולה בתולדות אברהם יצחק בירושלים, שעושים היום סיום על חצי ש"ס, עם סיום לימוד מסכת קידושין בסדר הלימוד הנהוג בקהילתנו, זה המחזור השני, לכן ביקשתי להיות ראשון הדוברים כאן כדי שאוכל להספיק להשתתף בשמחה הגדולה בירושלים.
בעניין לימוד ההלכה אין צורך להאריך בדברים. הפוסקים כבר מדברים על זה בהרבה. הש"ך ביו"ד מביא את ה'פרישה' שפוסק שאדם שאין לו זמן ללמוד במשך היום וכל מה שהוא יכול להקדיש ללימוד התורה זה רק שלוש שעות ביום, שילמד בזמן הזה הלכה. על אחת כמה וכמה כשמדברים על שיעור של הדף היומי בהלכה, שזה לימוד בהלכות מעשיות ויומיומיות, בוודאי זה חיוב להשתתף בשיעור כזה כל יום.
כדי להצליח להחזיק שיעור בהלכה לאורך זמן, צריך כמה דברים.
ראשית כל 'שמעתתא בעיא צילותא'. צריך הרבה סיעתא דשמיא כדי להצליח בלימוד ההלכה. רואים גם שאנשי כנסת הגדולה הוסיפו בתפילת השחר את המילים 'ללמוד וללמד'. אנו מתפללים באופן נפרד לא רק על כך שנלמד בעצמנו אלא גם שנלמד לאחרים, שלתלמידים יהיה חשק ללמוד, שהם יבינו. זאת בקשה נפרדת.
היו צדיקים שאמרו שביום שבו הם לא כיוונו כראוי ב'אהבה רבה', הם לא יכלו לחדש באותו יום חידושי תורה. כך לגבי העניין של ללמד לאחרים, כדי שנצליח ללמד כמו שצריך, אנחנו צריכים להתפלל על זה. צריך לזה סיעתא דשמיא, וכשיש סיעתא דשמיא, הכל הולך כמו שצריך.
נושא נוסף שצריך זה ההשתדלות. אם המגיד שיעור מגמגם קצת, אינו בטוח במה שהוא אומר או שהוא מנסה להבין את הנלמד תוך כדי השיעור, חצי מהזן של השיעור מתבזבז על וויכוחים ועל פלפולים ריקים מתוכן. כך גם בלימוד הלכה וגם בלימוד הגמרא. לפעמים השאלה שהשומעים מעלים, מופיעה במפורש בתוס', או שרש"י עונה עליה בשורות הבאות.
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי היה גאון עצום בתורה, ושמעתי שהוא היה מכין את השיעור ארבע פעמים לפני שלמד עם בעלי בתים.
אדרבה, לפעמים דוקא תלמיד חכם גדול צריך להכין עוד יותר טוב את השיעור כי תלמיד חכם גדול רגיל לדבר בפלפולים, ולערב בתוך הדברים את הראשונים והאחרונים וכו', אבל אם לשיעור מגיעים בעלי בתים אחרי יום עבודה מפרך, הם עלולים להירדם כשהוא מאריך בפלפולים, אם הוא לא מסוגל לתת להם את השיעור בצורה תמציתית ומסודרת היטב.
חשוב מאוד לשמור גם על עקביות. אסור בשום אופן לזלזל בשיעור, ואסור לוותר על שום שיעור. לא משנה כמה אנשים צפויים להשתתף בו. הקביעות היא המפתח להצלחה במסירת שיעורים.
אני רוצה להוסיף עוד בנושא לימוד ההלכה. המהרש"א, במסכת חולין בפרק גיד הנשה, מקשה על הפסוק ''אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך''.
לכאורה יש להקשות כאן, למה אשריו? כי הוא אוכל את יגיע כפיו? מי שישוב במשרד והמניות שלו עולות והכסף נכנס אליו בלי מאמץ ובלי יגיע כפיים, הוא המאושר. לא מי שטורח ועמל כל היום ובערב אוכל את כל מה שהרוויח באותו יום.
אלא מבאר המרש"א, הפסוק הזה מדבר על לימוד התורה. כי באמת יש שני סוגי אנשים, יש כאלו שאין להם יראת שמים בכלל. הם אוכלים כל דבר, גם אם הם לא יודעים בדיוק מה צריך לברך עליו ומה השיעור של ברכה אחרונה וכו', הם מברכים מה שיוצא להם, ומה שנראה להם ולא מודאגים מהאפשרות שהם טועים ועושים בניגוד להלכה.
מנגד, יש אנשים שאמנם לא בקיאים בהלכה, אבל יש להם יראת שמים, ולכן הם אנשים מסכנים. מביאים להם משהו לאכול והם לא יכולים לאכול כי הם לא יודעים מה הברכה שצריך לברך על זה, או מה השיעור לברכה אחרונה וכו'. הם לא יודעים איזו ברכה קודמת לחברתה, והאם חביב עדיף ועוד הרבה ספיקות. בשבת הם אפילו לא יכולים לשתות קפה כי הם לא יודעים את כל ההלכות ומפחדים להיכשל ח"ו בעוון החמור של איסור שבת.
מי שמתייגע בלימוד ההלכה, יגיע כפיך כי תאכל, עליו נאמר אשרי כל ירא ה'. כזה ירא שמים שגם יודע את ההלכה הוא המאושר. אבל ירא שמים שאינו יודע את ההלכה הוא אדם מסכן ואומלל, כי התורה היא תורת חיים, מי שלומד את התורה ומי שבקיא בהלכה יכול להינות מהחיים בלי לחשוש. הוא יודע מה מותר ומה אסור. התורה לא ניתנה לנו בשביל סיגופים. יש רק יום אחד בשנה, ביום הכיפורים, שבו התורה אמרה "ועיניתם את נפשותיכם", אבל בשאר ימות השנה אנחנו צריכים לאכול ולשמוח עם מה שהקב"ה נתן לנו.
ידוע הדבר, וכבר שמענו שדיבור כאן על כך שזכינו בדור האחרון לחיבור הנפלא של המשנה ברורה, שהחזו"א אמר עליו שהוא הפוסק האחרון שכל ההלכות נחתכות על פיו ודבריו כמו שנאמרו בלשכת הגזית.
בואו ננסה לדמיין מה היה קורה אם חס ושלום לא היה לנו את המשנה ברורה בדורנו, וכל אחד שהיה רוצה לדעת את ההלכה היה צריך לפתוח ולעיין בטור, שו"ע, ט"ז מחצית השקל, מגן אברהם פרי מגדים וכו', ורק אחרי כל העיון הגדול הזה היה יכול לדעת כיצד ליש לנהוג למעשה.
אנחנו בדור של שפלות גדולה מאוד, עם כל המכשירים הטכנולוגיים של האינרטנט והאייפון וכל מיני כלי משחית שטומאתם חמורה יותר מכל מיני טומאה, והלכלוך שלהם גרוע מכל מה שאי פעם שמענו עליו. איך היינו יכולים להסתדר בלי המשנה ברורה?
הקדוש ברוך הוא ריחם עלינו ונתן לנו בדור האחרון כלי עזר גדולים מאוד להילחם ולנצח את היצר, אם באמצעות פירושים חדשים ונפלאים על הש"ס, שמאפשרים ללמוד בקלות, ואם באמצעות המשנה ברורה וכו', שהופך את לימוד ההלכה לקל יותר.
כשמוסרים שיעור בדף היומי בהלכה, צריך להשתדל מאוד שלא לעבור את הלימוד היומי לאותו היום, כדי שיהיה לדברים קצבה והלומדים לא יהפכו קצרי רוח. אבל בכל זאת, עמוד אחד הלכה לא מספיק, וכשמתקרבים המודעים, צריך כל מגיד שיעור להוסיף עוד קצת מענייני דיומא, על כל פנים תמצית ההלכה לתת לשומעים, הלכות חג בחג והלכות פסח בפסח, כי אחרת נכנסים לפסח בלי שום טעם.
ולצד החשיבות העצומה של לימוד ההלכה באופן כללי, יש גם חשיבות גדולה מאוד ללימוד של הלכות תפילה בפני עצמם. הרי תפילה זה מהדברים העומדים ברומו של עולם, בפרט בזמן הזה שמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ושמצב כזה של פחדים נוראים לכל ישראל אף פעם לא היה, בוודאי ובוודאי שצריכים להתאמץ עד כמה שאפשר בתפילה. אין לנו דבר אחר מלבד תפילה. זה הדבר היחיד שיכול לעזור לנו. אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר. לא יעזרו טילים וטנקים, לא יעזור מטסים ונשק לאדם שעומד בתחנת אוטובוס... רק תפילה יכולה לעזור לנו, וחס ושלום לחשוב שיש עצה אחרת מלבד תפילה.
אבל אם לא יודעים להתפלל, אם לא יודעים את הלכות תפילה, זה לא טוב. כשיודעים להתפלל כהלכה, אז יש לזה משמעות. וזה תפקידו של גמדי שיעור, יחד עם לימוד ההלכה גם לעורר על הנושא של איך מתפללים, וכמה גדול כח התפילה.
למרבה הצער יש הרבה אנשים שלא יודעים מה זה תפילה. יש כאלו שנכנסים לשטיבלך ורואים שהציבור מחזיק ב'יהי כבוד', וב'אשרי', ומרגישים שהם הגיעו מדי מוקדם, כי הם מעדיפים להתפלל במנייון שבו רק מניחים תפילין ואחרי דקות אחדות כבר חולצים אותן. מבלי לשים לב הם מפסידים את אמירת הקטורת שהזוהר הקדוש הפליג בשבח אמירה זו וקבע שיש בכוחה לעצור את כל הגזרות הרעות. חמש דקות לפני הודו ויש לך הבטחה מהזוהר שיארע לך שום דבר רע.
עניין נוסף שיש לעורר עליו הוא נושא הדיבור בתפילה. יש ווארט ידוע שאמרו הרבה מהצדיקים, 'ואתם תחרישון', אם מחרישים בזמן התפילה אזי "ה' ילכם לכם". העצה להילחם נגד כל הרשעים הארורים היא להחריש בזמן התפילה.
פה בבני בברק היה כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זיע"א, שנפטר לפני כמה שנים ביום הכיפורים. הוא היה מרעיש עולמות על הנושא הזה שלא ידברו בתפילה. פעם הוא ישב על ידי ה'ישועות משה' מויזניץ זיע"א, ששאל אותו מה יהיה עם המגפות הקשות בפוגעות בנו, והתכוון לעניין המחלה הידועה רח"ל. הרבי מלעלוב ענה לו בפשטות: "בבית המדרש שלי לא מדברים בתפילה, ואצלנו אין מחלות".
זה בדוק ומנוסה! השו"ע כותב על המדבר בתפיל שגדול עוונו מנשוא, וגוערים בו. מי שרוצה יכול לחפש בד' חלקי שו"ע איפה עוד כתוב 'גדול עוונו מנשוא'. בשו"ע יש הרבה מאוד עבירות חמורות, כולל עניינים שבערווה ועבירו קשות מאוד רח"ל, אבל בשום מקום לא כתוב כזה לשון של 'גדול עוונו מנשוא'.
כתוב בספרים הקדושים שעל כל הקטרוגים יש לקב"ה תשובה. אם בא המקטרג ואומר על עם ישראל שהם גנבים, הוא אומר לו שהגויים גונבים יותר, וכך על כל חטא ועוון שהמקטרג מוצא בישראל. על על דיבור בבית הכנסת ובית המדרש לקב"ה אין מה לענות כביכול, כי זה לא שייך אצל גויים.
דרך נוספת לעורר את הציבור בנושא של היחס לתפילה: אני לא לומד קבלה, שאף אחד לא יחשוד בי שאני מן המקובלים, אבל אני מסתכל בסידורים, ויש סידורים שכתוב בהם בתפילת שחרית סדר עליית העולמות, עולם העשיה, בריאה יצירה אצילות. אני לא מבין מה זה אומר, אבל אני רואה שזה כתוב. מאחרי שמונה עשרה ועד עלינו כתוב שם למעלה 'ירידת השפע'.
אנשים רבים ממהרים לעבודה חבל להם להפסיד כמה דקות של עבודה, והם יוצאים מבית הכנסת אחרי שמונה עשרה. מי שרוצה פרנסה יכול לסחוב שק מלט על הכתף שלו בשביל תשלום של 20 שקל לשעה, אבל מי שיש לו שכל, נשאר בבית הכנסת עוד עשר דקות וזוכה בירידת השפע שמסתיימת ב'עלינו לשבח'.
כל אחד מאתנו ישתדל כמה שיותר לעורר בנושאים אלו, מי שלומד הלכות ומסביר צריך להוסיף גם על החשיבות של התפילה ושל היחס הנכון לתפילה. זה לא מספיק שאתה לא מדבר בתפילה, יושב בצד ולא מתערב במה שאחרים עושים. המשנ"ב פוסק שיש לנו ערבות זה לזה, אומנם אין לנו ערבות לאפיקורסים ולפורקי העול, אבל יש לנו ערבות ליהודים שומרי מצוות, וכשאנו רואים מישהו שמדבר בתפילה כתוב בהלכה שצריף להעיר לו, ואם הוא לא מקבל בדרכי נועם צריף לדפוק על השולחן ולגעור בו.
בתנא דבי אליהו מובא משל ידוע לספינה שמפליגה בים ובא אחד ועושה חור ברצפה. באים אליו ומבקשים ממנו להפסיק את מעשיו, אבל הוא אומר להם זה המקום שחלי ששילמתי עליו, אני עושה חור בחלקי, למה אתם מתערבים.
כתוב בספרים הקדושים שיהודי שמדבר בתפילה גורם לכך שכל התפילה של היהודים האחרים בבית הכנסת הזה, אינה עולה למעלה בגלל הדיבורים שלו. כשהוא מדבר הוא מזיק לא רק לעצמו, אלא לכל המתפללים בבית הכנסת.
צריכים לדבר על זה בשיעורים, לעורר ולהעיר, בפרט בשיעורי ההלכה שהמשתתפים בהם רוצים ללמוד מה המעשה שצריך לעשות כדי לעבוד את ה'.
כמו"כ צריך לדבר ללא הרף על הסכנה הגדולה הטמונה במכשירים הטכנולוגיים שאינם כשרים, ועל חשיבות העניין של 'והיה מחניך קדוש'.
ובזכות לימוד ההלכה, בזכות הרבצת תורה בהלכה, שזה רק בשביל לשמור ולעשות ולקיים, הקב"ה יתן לנו חיים בריאים וארוכים, ונזכה שהקב"ה ישלח לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.