אחד האופנים של איסור אבק לשון הרע, שמזכיר ה'חפץ חיים' בכלל ט' מהלכות לשון הרע סעיף א', הוא להרבות בשבחו של אדם אפילו שלא באוזני שונאיו [אך באוזני שונאיו אסור לדבר אפילו קצת בשבחו].
בביאורים ומוספים מביאים פרטים שונים בגדר איסור זה, ונזכיר כאן חלקם:
גדר ריבוי שבח, יש שכתב (נתיבות חיים) שהוא דוקא כשלפי הנסיבות נראה הדבר כזר בעיני השומעים או בעיני המספר בעצמו, אבל לשבח שבח גדול שהולם את האיש ההוא בעיני השומעים ולא נראה בעיניהם כדבר מוזר, מותר.
אם לא מרבה בשבחו, רק שמשבחו בכמה מעלות שיש בו, ומדבריו ניכר שהוא חסר בשאר המעלות שלא הוזכרו, התבאר בבאמ"ח (ס"ק ה) שאף זה אסור משום אבק לשון הרע.
שדכן הרוצה להרבות בשבח צד אחד בפני הצד השני, כתב הגר"ש דבליצקי (זה השלחן ח"א עמ' סד) שמותר לו להרבות בשבח [כשהוא אמת], שבאופן זה אין חשש שיסיים דבריו בגנאי. אלא שבאופן שהשומע מכיר את המדובר אין להרבות בשבחו מפני שיתכן שיאמר לו 'מדוע אתה מרבה בשבחו'.
לדבר עם אומן אודות בני אומנותו, כתב בשמירת הלשון (שער התבונה פ"ג) שאף כשאינו אומר עליו גנאי או שבח נכון מאד להיזהר מלדבר כלל. והוסיף, שאם מוכרח לדבר עמו אודותיו, יקצר את עמידתו עמו כדי שלא ייגרר לספר לשון הרע.
כתב הספר חסידים (סי' סד) שאין לשבח עשיר בפני עשיר אחר, אכן לשבח ירא שמים בפני ירא שמים אחר כתב שם שמותר, מפני שהשומע שמח בדבר ואינו מתקנא בו אלא מוסיף חכמה ואומר אעשה כמעשיו.