יקותיאל יהודה גנזל
אם בימים כתיקונם אנו, בעלי הדי.אן.איי. היהודי, אוהבים זכויות ותרים אחר זכויות, עד שאפילו אלה שלא זכו להיות צדיקים גדולים נאמר עליהם שהם: מלאים זכויות כרימון – הרי כעת, כאשר מתקרב ראש־השנה ראשון של קורונה, החיפוש מתעצם שבעתיים.
ואפשר להמליץ על זכויות רבות אותן אפשר לקטוף בימים אלה.
אבל לפני שיוצאים לחפש זכויות מעבר לכביש, הבה נוודא שאין אנו מפספסים זכויות שעוברות לנו מתחת האף. שלא נהיה כאותו אדם שסבל מדֵעָה יתירה אשר איבד ארנק ברחוב חשוך אבל מיקד את חיפושים רק מתחת לפנס, כששאלוהו מדוע הוא מחפש דווקא מתחת לפנס הרחוב, השיב: כאן יש אור! אז זהו, שלא צריך לחפש אחרי פרוז'קטורים וגופי תאורה חזקים, כי לפעמים הארנק נמצא דווקא בחשכת היום־יום, מתחת הרגליים.
מקבצי הנדבות בבתי־הכנסת, למשל.
משום מה נהיה מנהג מגונה (ואני כבר לא מדבר על מקומות שונים בגולה) לפיו מסתכלים במבט של זלזול ולפעמים גם אטימות באותם יהודים יקרים העוברים בבתי־כנסיות ובבתי־מדרשות לקבץ נדבות יד. כאילו לא די בעצם הכלימה שיש בהושטת היד, שעוד צריך להוסיף כהנה וכהנה. ואני לא מדבר על מושחתי מידות אלא על אנשים רגילים שמתעלמים מידו של מקבץ הנדבות או מתרגזים אם הוא נושא דרשה של שתי דקות.
האמנם?! וכי אתה הוא זה שעושה טובה לפושט היד? הרי הוא עושה לך טובה שבעתיים!
חז"ל אמרו את זה: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית!". וכאשר הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע פנה פעם לעזור ליהודי בשליחות אביו, הרה"ק הרש"ב זי"ע, וחזר לספר לאביו שאכן הוא עזר לאותו יהודי, נענה הרש"ב: "וכי אתה עזרת לו? הרי הוא עזר לך!"
בפרט בימים אלה בהם כל אחד כל־כך רוצה לזכות בחיים טובים ומאושרים. חיים נטולי קורונה ועתירי פרנסה. חיים של אושר ושל בריאות. האם בדיוק בימים אלה נדחה את הזכויות שהקב"ה שולח הישר אלינו?
יש פתגם שאומר: "כשאתה נותן חמשה שקלים למקבץ נדבות, המטבע שלך לא יציל אותו, אבל הצדקה יכולה להציל אותך!"
אתם יודעים עד כמה?
הרה"ק רבי אהרן ראטה זי"ע בעל 'שומר אמונים' מביא בשם קדמונים שבשעה שאדם נותן מכספו לצדקה, אפילו השטן בכבודו ובעצמו מלמד עליו זכות. כל המלאכים הצועקים עליו 'חובה', הופכים לסנגורים לרגע ומלמדים עליו זכות.
הרי היינו צריכים לנשק ידיו של כל מי שפושט ידו לבקש מאיתנו צדקה (אילולא הקורונה שלא מאפשרת נישוק ידיים) ובמקום שהוא יביט בנו בעיניים מודות ויגיד: "תודה!" אנחנו צריכים להחזיק את שתי ידיו (מטאפורית, לא בימי הקורונה) ולהגיד לו: "יישר־כוח מציל נפשי! יישר־כוח שאתה מזכה אותי בזכות הגדולה ביותר".
כי אכן כן, אפשר לקנות חיים שלמים בשקל.
(המבשר)