סיפר המחנך הדגול רבי משה טורק זצ"ל: כאשר זכיתי לקבל את הנהלת ת"ת יסודי התורה בתל אביב, ראיתי שלשה אחים שהתבלטו בהנהגה שלהם, מידות טובות, הקשבה, דרך ארץ. חשבתי בליבי, זה לא בא מאליו, יש לזה מקור. מה עשיתי? הזמנתי את האמא של אותם ילדים, ושאלתי אותה איפה נולדת? איך היו זמני הילדות שלך, שלא היה ביה"ס בית יעקב ולא סמינר בית יעקב, איפה התחנכת?
היא ענתה: "לא קל היה לי. אני באה מבית גדול, וכאשר היו הזמנים מאד קשים חייבו ללכת לביה"ס בשבת, ששם רצו להכשיל בנות ישראל רח"ל בחילול שבת, ובשבת היתה מורה מיוחדת שדרשה מהבנות לכתוב…". וסיפרה לי האמא הזאת איך היא התגוננה:
"בכל יום חמישי הייתי פוצעת את אחת האצבעות של ידי הימנית עד כדי כך שהיו צריכים לעשות לי תחבושת גדולה, וכך באתי לבית ספר בשבת עם תחבושת והמורה לא יכולה היתה להגיד לי לכתוב".
אמרתי לאשה הזאת: גברת, אני כבר יודע הכל, אני לא צריך שתגידי לי יותר. אני כבר מבין איך זכית לכאלו ילדים מחונכים. אישה שמוכנה לחתוך באצבעותיה כדי לא לעבור חלילה חילול שבת, הקדושה עוברת לילדים.
סיפר לי שכן, שאביו היה עשיר בעל בית חרושת, והוא ואחיו למדו בביה"ס העירוני בחו"ל, ושם רצו להכשיל ילדים יהודים לחלל שבת. סיפר לי השכן הזה: יום אחד נודע לאבי שאחד מהפועלים שלו נהיה האחראי בביה"ס שבו אנחנו לומדים. לקח אבי את המפתחות של בית החרושת, הלך לאותו פועל ואמר לו כך: אתה רואה את המפתחות האלו? הם המפתחות של בית החרושת. אתה כבר עובד אצלי הרבה זמן, דע לך, אם אתה תסדר ששלושת הילדים שלי לא יחללו את השבת, בית החרושת שייך לך. הנה לך המפתחות של בית החרושת".
האבא הזה זכה לקיים "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כדי שהילדים שלו לא יחללו חלילה את השבת קודש, הוא נתן לפועל שלו את כל הבית חרושת שלו, ובזכות זה הוא זכה ששלושת בניו יצאו תלמידי חכמים יראים ושלמים. אהה, מי כעמך ישראל!
(גיליון זכרו תורת משה)