הרב צבי וינברג
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח')
ב"נפש החיים" (שער א' פ"ד) כתוב שעיקר ענין הקודש והמקדש, ושריית שכינתו יתברך הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצוות כולן שהם תלויין גם כן בשורשן העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם.
אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך שמו, כמ"ש (ירמיה ז, ד) "היכל ה' היכל ה' המה", וכמאמרם ז"ל "ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם.
וב"ילקוט מעם לועז" הביא מה"ילקוט ראובני" שבמשכן היו מ"ח קרשים, ומאה לולאות, ומאה קרסים, כנגד רמ"ח מצוות עשה ורמ"ח איברים, ובא לרמוז שעיקר השראת השכינה על רמ"ח איברים שבאדם כשמקדשם כראוי.
ועי' מהרי"ל (דין קריאה וספר תורה סעי' א' עמ' תמ"ט – בשינוי נוסחאות שם אות ד') שחישב ומצא שרמ"ח פעמים בשנה מוציאים ס"ת מן הארון, וכתב שסגולה היא להיות בביהכנ"ס בזמן הוצאת הארון לשמירה על האיברים.
(קב ונקי)