היום נלמד: בצק מבושל או מטוגן
יום שני י"ג כסלו תשע"ז
"בייגל" שנאפה לאחר שהבצק הושרה במים רותחים - האם נחשב כלחם?
בצק שהושרה במים רותחים ולאחר מכן נאפה, נחשב כ'פת' לכל דבר, אולם, בצק שבושל במים או טוגן בשמן - יש אומרים שאף אם לאחר הבישול או הטיגון יש למאכל חזות של לחם, ויש בכל אחת מהחתיכות ממנו 'כזית' ויותר, הריהו נחשב כתבשיל אף אם הוא עשוי מקמח ומים בלבד, וברכתו 'מזונות' אף אם אוכל ממנו בכמות בראויה להאכל כסעודה בפני עצמה; וזאת משום שאין נחשב ל'פת' או ל'פת הבאה בכיסנין' אלא מאכל אפוי. וראה להלן. [סעיף יג-יד, ס"ק סז, סח, ע ו־עב, וביה"ל ד"ה וכל]
מה מברכים על בצק מקמח ומים שבושל ולא נאפה?
יש חולקים על הנ"ל וסוברים שכל בצק שלאחר גמר הכנתו למאכל יש לו חזות של פת, דינו כ'פת', או כ'פת הבאה בכיסנין' (ראה לעיל סעיף ז), בין אם נאפה ובין אם בושל וטוגן. ולדעת הרמ"א נהגו להקל ולא לברך עליו 'המוציא' בכל מקרה. אולם, לירא שמים ראוי להחמיר, ולכן, אם מדובר במאכל העשוי מקמח ומים, או שאוכל ממנו בכמות הראויה להאכל כסעודה, יאכלנו רק בתוך סעודת פת; ואם מדובר במאכל המשמש כקינוח וכדומה, יש לכוון לפוטרו בברכת 'המוציא'. [סעיף יג, ס"ק עג-עד, וביה"ל ד"ה וירא]
החייב בברכת המזון ובֵּרך 'על המחיה' - האם יצא ידי חובתו?
החייב בברכת 'על המחיה', 'על הגפן' או 'על העץ', וטעה ובֵרך ברכת המזון, יצא ידי חובתו. והחייב בברכת המזון, וטעה ובֵרך על המחיה, חייב לשוב ולברך ברכת המזון; (ויש שכתב שיצא ידי חובה). והאוכל מאכל שספק אם צריך לברך עליו ברכת המזון או 'על המחיה' - אם אכל ממנו כדי שביעה, שאז חייב בברכת המזון מדאורייתא, מברך ברכת המזון, וככל אדם שאכל כדי שביעה ומסופק אם בֵּרך ברכת המזון; ואם לא אכל כדי שביעה, מברך 'על המחיה'. [ס"ק עה ושעה"צ ס"ק עא; ביאורים ומוספים דרשו, 62]