יום חמישי ט' בשבט תשע"ח
מדוע מברכים 'מאורי האש' – בלשון רבים?
חכמינו ז"ל הנהיגו לברך בסדר ההבדלה "בורא מאורי האש" על הנר. וטעם הדבר משום שהאש נבראה במוצאי שבת, שאז נתן הקב"ה דעה באדם הראשון, וחיכך שתי אבנים זו בזו ויצאה מהן אש, ובֵרך עליה ברכה זו. ונוסח הברכה הוא 'מאורי', לשון רבים, על שֵׁם הגוונים הרבים שיש באש: אדום, ירוק, לבן, תכלת, ועוד. ואם אמר 'מאור' האש, לשון יחיד – לא יצא ידי חובה, אך אם אמר 'ברא', לשון עבר, במקום 'בורא' – יצא ידי חובה. וכיון שאין הברכה על הנר חובה גמורה, אלא מנהג – אם אין ברשותו נר לברך עליו, אינו צריך לחזֵּר אחריו, ויבדיל ללא נר. ואם לאחר מכן, במהלך הלילה, הזדמן לפניו נר, יברך עליו; ויש אומרים שלכתחילה אין להנות מאור הנר, כגון לקרוא לאורו, עד שיברך עליו, אך המנהג אינו כן. [שו"ע רחצ, א, ומשנ"ב א-ד; וראה שם רצז, יג]
מדוע נהג הגרח"ע גרודז'ינסקי לברך על נורת חשמל?
על פי הקבלה יש לברך ברכת 'מאורי האש' על נר של שעווה. וניתן לברך ברכה זו על נר בודד בעל שלהבת קטנה, אך מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שאורהּּ רב. ושני נרות הקלועים יחד, כנהוג בימינו, או נרות שהסמיכום זה לזה בשעת הברכה – נחשבים לאבוקה, אך צריך להצמיד את הלֶהבות זו לזו; ובמוצאי שבת שחל בו יום טוב – נחלקו הפוסקים אם מותר להצמיד את הלהבות. ועל אור החשמל – אסור לברך; ואף על אור של 'נורת ליבון' הפועלת באמצעות חוט לַהַט, שנחשב כאֵש לעניָן מלאכת 'מבעיר' ו'מכבה' בשבת – דעת רוב הפוסקים שאסור לברך. ובדור הסמוך להמצאת החשמל, הקל הגרח"ע גרודזי'נסקי לברך על נורת ליבון, מפני צורך השעה – לפרסם ברבים שהדלקת הנורה וכיבויהּ בשבת, דינם כהדלקת נר וכיבויו. [שו"ע רחצ, ב, ומשנ"ב ה ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 8-9; וראה שם 7]
המנהגים השונים בקשר להבטה בצפורנים ובכפות בידים בהבדלה
מנהג ישראל עוד מימות חכמינו ז"ל, להביט לפני ברכת 'מאורי האש' בצפורני הידים, לאור הנר, ולהבחין ביניהן לבין עור האצבע, שצבעו כהה משלהן. וטעם הדבר, משום שלברכת 'מאורי האש' נדרש אור במידה כזו שניתן להבחין באמצעותו בין מטבע למטבע; ואם ניתן להבחין בין צפורן לעור, אות הוא שניתן להבחין גם בין מטבע למטבע. וטעם נוסף – משום שיש בצפורניים סימן ברכה – שבניגוד לשאר חלקי הגוף, הן גדֵלות לעולם. ונהגו להביט גם בכפות הידים, מפני שיש ב'שרטוטי' היד סימן ברכה. ועל פי הזוהר הקדוש, אין להביט בצד הפנימי של האצבעות לאור הנר, ולכן נוהגים לכפוף את האגודל, ואת ארבע האצבעות האחרות על גביו, לכיוון כף היד, ולהביט בציפורניים ובכף היד כאחת. ויש שנוהגים – על פי הקבלה – לפשֵׁט את האצבעות לאחר מכן, ולהביט בציפורניים שנית. [שו"ע רחצ, ג, ומשנ"ב ט-יא]