לישיבת 'פורת יוסף' הגיע בחור כבן ארבע עשרה מבית ספר חילוני וממשפחה הרוסה, כדי להתקבל לישיבה. הוא לא היה רק בור ועם הארץ גמור בענייני יהדות, אלא גם נטול כל כשרון, נבער מדעת…
כמובן לא היה בצוות ההנהלה מי שהסכים לקבלו, ובכל זאת שלחוהו להגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שיקח עליו אחריות…
אותו בחור נכנס לבחינה אצל רבי בן ציון – ולא ידע מאומה, אפילו לא מתי חל ראש השנה… לבסוף שאלו רבי בן ציון: "מתי אוכלים גלידה, בחורף או בקיץ?".
אורו עיניו, זאת ידע. "בקיץ", ענה.
"נפלא" – החמיא לו רבי בן ציון – "התקבלת!".
ורבי בן ציון הסביר להנהלה: "אמת, לא נראה שיהיה תלמיד חכם גדול… אבל יהודי הוא וחייב במצוות, ילמד לקיימן ויקים בית יהודי. יחנך בניו לתורה ושמא בנו יהיה ת"ח מופלג…".
הנחה רבי בן ציון את התלמידים לקרבו ובוודאי לא ללעוג ולזלזל: "נפש יהודית היא ויש להצילה!".
להפתעת הכל גדל הבחור לבן תורה מובהק ואציל נפש… פקידת הרווחה שטיפלה במשפחה שלחה לומר: "אינני יודעת כיצד חוללתם את הנס. אבל קיבלתם אבן מחוספסת והפכתם אותה ליהלום זוהר!".
(גיליון פרפרת מתוך 'יגילו במלכם')